Consciousness topics – an ebook

Gabriel Raam

Consciousness way – topics
Gabriel Raam
All rights reserved © 2021
 

Content

Preface
2 Essays:
On experience and knowing – page 19
The 3 dimensions of consciousness – page 36
 

Section 1 – Feedback, tightness, inner strength

1. To be with both poles – page 55
2. A feedback according to the value of things – page 57
3. Emotional extremism – page 62
4. The internal compass – page 64
5. The source of the feedback – page 64
6. Inconvenience against level of consciousness
   8 The area of the body and the area of the emotions
7. Effort and barometric pressure
8. Thinking in molds
9. Emotional stinginess
10. The object of upgrading consciousness
     

Section 2 – Value and advertisement Inner strength

1. Ego and consciousness
2. Conflicts
3. Taking things for granted – page 85
4. Living without knowing – page 86
5. Living quantum life – p. page 87
6. Pessimism and optimism
7. Man, woman, sexuality and morality
    
   Section 3 – page 93
8. Continuation on feedback, in groups and in general – page 92
9. Happening – page 95
10. The importance of neutrality – page 97
11. Emotional consciousness enthusiasm- page 98
12. Frustration in expanding consciousness – page 98
13. Emotional insecurity – page 99
14. An irrational attitude – page 101

Section 4 – page 102

1. Gradual consciousness – page 102
2. Blockages and demons – page 104
3. Three levels of seeing- page 105
4. A victim of the emotions – page 107
5. Science and mythology- page -109
6. Medications and communicational technology – page 112
   7 .A horror waking up – page 112
7. A dynamic in consciousness work – page 114
   9. Groups (or mechanics), and dynamics – page 114
   10. Mechanics and dynamic – page 119
8. BE, DO, HAVE
9. To be on fire
10. The influence of inner work in the future.

Section 5

1. on division
2. I am o.k. – A

Preface
“Consciousness way” is a set of recordings, essays and teachings, on the issue of the low state of consciousness and the state of the human internal state & communication. And it is not getting better…
Bits and pieces has been collected from conversations, talks, answer to questions and dialogues to do with this poor state.
The book is a collection of many small life topics, with the intention to view them from possibly higher, wider and deeper, point of view.
Gabriel Raam is the author of many books in Hebrew and English on photo analysis of body language and on developing consciousness, based on radical and existential philosophy.
More content:
www.cwe.hagut.net
http://cwe.hagut.net//category/forward/

On experience and knowing

“We shall not cease from exploration
and the end of all our exploring
will be to arrive where we started
and know the place for the first time.”
― T. S. Eliot, Four Quartets
*
Everyone lives his life. But the question is if we just live them, or we also know them. (Knowing in the old biblical sense – of penetrating fully.
Life without knowing is like a man who is in love with a woman, and after lots of efforts –on his part, and rejections – on hers, she finally comes to him and kisses him on his lips, in his sleep. The question is: did she really kiss him? Well she did kiss him, but he was not kissed by her. Meaning: there was a kiss, but only for her, not for him. For he did not know that he had been kissed. Therefore, if he was kissed, but he didn’t know that – he was not kissed.

If you experience something and you don’t know that you experience it – you didn’t experience it.
Life is more in the knowing of the experience than the experience itself. The experience is the beginning, but not the end.

When we experience something – we consume it. When we know something – we create it.
A person can consume his life, or create it. Experience is raw material; knowing is turning the raw material into a product, or a creation.
A carpenter creates furniture from the raw material of the wood. A chef creates casseroles and dishes from the raw material of: meat, vegetables and so on. A sculptor creates sculptures from raw materials of stone, wood, iron and more. We, as humans are supposed to create knowing from the raw material of experience.

Most of the time, when people ask us, “how was it?” or “what happened?” we answer by giving grades: “it was great”, “it was awful”. But this is not what happened; this is just the label of what happened. Usually we supply the labels when we have nothing to say…
In order to have something real to say, we have to rescue the meaning of what has happened from the flow of life. The knowing does not appear by it self. In order to get it, one must go against the stream of the happening (The flow of life). Experience is a flow which goes from the origin to dispersion, while knowing is a movement, going the opposite direction (against the flow): from the periphery –back to the core.
Knowing does not come easy, in order to get it you must put your hand in the mass of the experience, and dig the knowing – out of it. Otherwise the experience disappears and the person himself remains with nothing.

A person can live a full long life and still be poor in the substance of real knowing. As one looks back, he can see that a lot has happened, but he does not know what has happened. All is gone, and nothing remained.
The prefect analogy is what happens in the business world:
A person who experiences without knowing what he had experienced is like a businessman who invested money, made business, but in the end, his bank account remains the same. He works a lot and met a lot of people but if nothing goes to his bank account- all his business transactions has no value. If there was an investment and a work was done, but there is no profit – it is like there were no investment and no work.
From every experience a person should earn something.

When a person is asked about an experience he had, usually he is blank. And in the absence of knowing what has happened he gives excuses: “I need time to think”. What that says. Usually, is that he indeed was physically there, and not only that he was not aware, but he did not bother to ask himself questions, later. Knowing is not something you need to think about, it is something that is either with you, or not. Meaning, either you know, or you don’t know. If you know it – it needs to exist in you accessibly.

Another excuse is when people say that they know but they don’t have the words. If you know it, you got the words for it. The words are the immediate and accessible resource of the knowing, as the body is the resource of the feelings. (If you feel something, the body must transmit those signals. For example, if one is stressed, the face must blush. Or he start to sweat, or the blinking is increased). ).

If you experience something and you can’t verbalize it right now – then eventually you didn’t experience it. You didn’t experience the experience, the experience experienced you. You were passive; you were wasted in the process.
Usually the reason for not knowing is inserted in the identification of oneself with the experience. Instead of making a distance between oneself and the experience, he got lost in it.

Indeed thus, when you experience you need to know what you experience, but it is supposed to work the other way as well; when you know, you have to experience what you know.

But, as aforesaid, in our world there is a separation between the two. They don’t work together; the awareness is directed towards the outside world, and our experience is happening without awareness.
Experience is mainly done by our emotions, which in the inside, but we have little or no awareness of them, what so ever…
People, usually, are not aware of what they are feeling. And the proof is their inability to express them in words. Sigmund Freud wrote that a man can be in love 6 years and discover it after many years. He could not express in words what he did not know. As he wrote in an article from 1915: “In order for the emotion to be an emotion – of course we need to be aware of it”. But mostly we are unaware of our most emotions.
Knowing is done by thinking, and is directed towards the outside and we are very much aware of theme.
We try not to bring feelings to the outside word. And not to bring knowing – to the inside world.
The common sense is that the emotions will cause disturbance in the proper functioning in the outside world.
It is “ok” to experience and have emotions –after work, and to have knowing at work time, but not the other way round.
This separation is done by the social norm.
Social norm is what governs our attitude, both inwardly and outwardly.
But this is not the only governing factor; many people feel that knowing is spoiling the experience. There is a sense of “let things be”, meaning: “don’t try to ask too many questions and think too much”. Basically there is a sense that getting lost in the experience is the best thing you can do.
And those who manage to do it are having really a good time, while those who ask too much, are spoiling the mood for themselves and others.
So: what you know is usually disconnected from what you experience and what you experience is disconnected from what you know.
The wisdom is to experience what you know and to know what you experience. But instead, we learn (getting to know)) mechanical processes, outer rules, and not of the inner and personal experience our lives.
A student goes to university and study. There is no experience dimension in his study, he studies about thing that he does not experience or feel. (Unless a woman is bending and he can see a part of her breast.
The same separation (between experiencing and knowing) exists in human conversations; usually what is being transacted in general conversation –is knowledge. Dead knowledge, lacking personal and emotional dynamic. They talk about how to install an electric device, how much you can save if you buy this car, the latest diet, and so on.
Although experience and the knowing are not communicating between themselves, they both are in a separate dialog with the ego .The ego always gets in the picture, and takes over; The ego takes control of the experience and also of the knowing.
But it takes over silently; exists as a background noise, but with it, gets into our happiness, our social, interpersonal, and competitive positioning in the world.
Overcoming this ongoing invasion of the ego is done by achieving ‘inner life maturity’;
And ‘inner life maturity’ is achieved by disconnecting the emotion from the ego and connecting it with the mind. (Not the brain, the mind). Either one to each other. The person who is mature in his inner life is replacing the ego with knowing.
The aim is to place knowing in the center of experience, and the other way around. Just like the known symbol of the ying & yang.
But we experience them separately, as a two edges of a pendulum; when we go to the Extreme with one, we find ourselves in extreme of the other.

Part 3
Separating the awareness from the experience is a recipe for sleep.
In your sleep you are passive, the dreams uses your mind to projects on it all kinds of stories. When you are awake, you are active; you are using your awareness, instead of it being used.
One should get something out of life’s experience. It passes away and one is left with nothing. One has to rescue something out of it, and this something is knowing.
It is a war; usually the experience will win. (Because of social norm and our own wish to get lost in the experience.
In order to rescue some knowing out of the experience, one must swim against the flow. Wrestle with it, not letting it be swept away before we take out of it some drops of knowing.
But, alas, nowadays one lives in some sort of schizophrenia; what he knows has nothing to do with what he feels.
And what he feels have nothing to do with what he knows.
He knows things he does not feel, and feels things he is not aware of, or does not understand.
We saw that there are two reasons for separating the experience and the knowing.
One is a personal reason, and the other, social. The personal interest is obvious: the ego has taken control of our lives, and it robs the experience from the knowing. But what is the society’s interest by separating the two?
Well, the answer is: control. The best way to control people is to separate their knowing from their experience. For then they do not know they are being controlled, and since they don’t know, they won’t protest and won’t rebel.
But the ego and social norm –are not the only ones who wish to control the human,
It is also nature. Nature is using us just like the society and the ego. And if a person does not stop and try to rescue out of nature something that he didn’t know before, nature will use him up, just like it uses all the other organic life.
Meaning, in order to know, you have to swim against the flow of three great rivers: society, nature, and the ego.
Real life is not in what happens to you, it is in what you manage to rescue – by hard, determined and rebellion fight- out of what happens to you.
In order to really live, you must go the opposite way. Struggling against the stream. And there is a great difficulty going the opposite way.
Who are you? You are not what happen to you, you are what you manage to rescue out of it.
You have to create yourself, it won’t come by itself, and the material of the real self, the new self are knowing’s.
A person needs to ask himself: life is passing by, what can I get out of it?

Life is using us, taking our energy, our youth, and our performance ability. (All this is happening while we are running after pleasure and enjoyment). So instead of it- “steal” your future self from this fast flow of time.
To summarize: life is passing by and there is one thing that can stay after it goes, and it is the wisdom.
And wisdom is a net woven by many threads of knowing.
Wisdom is the only treasure one can get out of the feast of wastage we call: our life.
*
AWAKENING: (from Siddhartha, the first part, third chapter, written by Herman Hesse):

When Siddhartha left the grove, where the Buddha, the perfected one,
Stayed behind, where Govinda stayed behind, then he felt that in this
Grove his past life also stayed behind and parted from him. He pondered about this sensation, which filled him completely, as he was slowly walking along. He pondered deeply, like diving into a deep water he
let himself sink down to the ground of the sensation, down to the place where the causes lie, because to identify the causes, so it seemed to him, is the very essence of thinking, and by this alone sensations turn into realizations and are not lost, but become entities and start to
Emit like rays of light what is inside of them.

The three dimensions of consciousness

After you have been presented with the idea of knowing in the previous essay, it is time to bring about the concept of consciousness. Knowing is also an expression and a product of consciousness, as much as movement is the tool that expresses and is the product of the body. The consciousness is the large yard upon which the knowing is playing. The consciousness is a multi-dimensional world in which the knowing is playing, contrary to the experience which is one dimensional.

Part one: All is flat
Have you noticed how everything around us becomes flat? One of the famous consciousness researchers Ken Wilber claims that many of the bad phenomenon in the world are coming out of reduction of one or two of the dimensions of a certain value, and the result he calls: ‘Flatland’, it is like taking a high rise building and are compressing all the floors, the tenants to the flat level of the floor.
Here is a drawing of reality in one dimension:

In the next cube we see two dimensions: width and length:

And here is a drawing with a dimension of depth:

So, it is graphically & visually. So is the parable, and now back to the moral; human beings and the way they see the world: In a flat, dimensionless world.
For example, we visit existing places, but miss the experience because we are busy taking a picture of it, and then watch it on a flat photograph, or on a flat DVD screen.
The more technology advances, the more we surround ourselves with flat (and mostly square) objects.
Also our ways of entertainment became flat;
Once, plays and shows were staged on multidimensional stage, today we focus on flat screen, in the cinema, theater, television, & computer.
Most of the time we don’t communicate with a person directly, but through an oblong flat object we call: a cellphone that is linked to the ear and flatted it…
On the eyes we wear flat glass (through them we see the world).
We measure time by a flat object being put on our wrist and shows us how fast time is passing.
We arrive from place to place upon a long, narrow flat line, called road, on him and through him we arrive (by car) to our destination.
Also the quality and nature of the knowledge that we consume – is flat; it has got nothing in it accept itself; informative, poster like, lacking meaning, accept the report or the opinion of the writer. Also the books that we read are in themselves flat volumes and in them flat pages. And also in the level of the content: for example in most of fiction books there is no depth expect the plot itself. If we shift our attention to the human body – well the preference is towards the flat body, no contours, and flat.
The flatness has also penetrated into our life, the communicational and personal. Our conversations, relationships, understandings and our word view – are under creeping danger of flattening. We miss out on several dimensions of our experiences.
In every experience, whether it is a conversation, a meeting with another, a reading of a book. Or an attempt to understand phenomenon’s like: love, time, or the idea of happiness – in each of them there are other dimensions hidden from us.

Part two: The 3 dimensions.

A.Widst: (The space around, what is on the sides of what is talked about):
In this dimension it is possible to understand something on the background of the space that is around it, and the interactions between it and te space in which it exists.
The space around something is not less important than the thing itself.
When the widest itself is present, it is possible to notice also what is on the outside of the narrow & limited area of normal sight.
For example in this dimension it is possible to understand him and his reaction by the conditioning of the land, society, group and –people that surround him.
B. Length –height dimension:
Here we relate to what is above an object, to what is more developed and enlightened in him. To what find of high levels can he reach? What is the spiritual aspect which is not revealed within what is seen? For example: in conversation: usually the height of regular chatter is the top of a short grass, but it’s possible height is bringing the conversation to the level of dialogue, from where things look as part of a larger context and proportion.
Here you can take into account the dimension into one can grow. This is the difference between a General talk about the battle and simple soldier talk about it; the generals have a larger, greater, view of the battlefield.
C. Depth: (the inner dimension, content, meaning).
This is the level of sub-text. That which is hidden, buried deep in what was said and in what and whom we meet.
Here what we see on the outside is only a hint and a symbol to what is under the surface. Inside all is happening, but from the outside all looks peaceful.
Only the one who listens to the inner dimension can decode the signals above the surface.
Inside there is all which was repressed and did not get allowance and expression because of social prohibitions powered by fear of stigma and rejection. (A radical example: a respectable kind grandfather loved by all, but in him he want to sleep with the girlfriend of his granddaughter).

This three geometrical metaphorical dimensions: widest, height and depth, are the hidden worlds of our life, they exist above, below and around the flat, one dimensional surface of our consciousness perception.
Those dimension are outside the perception range of conventional consciousness. One of the signs of the conventional flat state of consciousness is relating only to what falls in the immediate, narrow, accepted by all, and taken for granted. A good example for the depth dimension could be found in a conversation; relating only to the words and not to the way they are being said, (his postures, tone of voice, intensity of hand movements), will rob from us the depth demission (of what is going on in him while speaking) and would leave us only with the flat dimension of the words themselves.
And this only one unnoticed dimension.
But how does a person with multi-dimensional consciousness to notice and perceive the hidden dimensions? Well, like Sherlock Holmes that always found little unseen traces that lead him to the murderer – so is with the multi-dimensional perception, he doesn’t arrive to the 3 dimensions by ignoring the seen, flat dimension, but on the contrary, he sees in the exposed and flat dimension – hints, signs, metaphors, that lead to the 3 hidden dimensions in which the real world come into expression.
A person who is soaked in a 3D state of consciousness, related to that which falls within the seen and known area not as trivial, but as a coded language, through which he is supposed to expose the 3 hidden dimensions, whether it is a book, a man, a conversation, an experience and so on – as a multi-dimensional body.
There, in the dimensions which are not perceived within the range of the routine state of consciousness – is living what is not said, what is not taken for granted, unknown.
There, in the shadows, in the dark, in these hidden dimensions – is living the truth.

Part three: what flattens the consciousness?
Consciousness, as we know it in our daily life, is like a shrunken, airless, flat – mattress, when it gets filed with air, it gets added: wildest, highest, and depth, dimensions.
And then it could be placed on the mind liquid, and then it could reach to where the waves of the mind and influences from the unknown – carry it almost everywhere.
Our consciousness is usually flat, narrow and low (instead of being: wide, high and deep). But why? What causes it to remain in this state? Why the 3D don’t come into the picture, mostly?
There are 3 possible reasons:
A. Widest: Instead of taking into account the context, the bigger picture – we take things for granted (from our identified point of view).
B. Height: Instead of taking into account the higher, elevated, levels of what is possible to evolve into, (in conversation for example) we are content with the regular chatter and empty talk. Depth: instead of searching for inner meaning, inner layer truth, subtext truth, repressed unpleasant emotions etc. – to actually to look for them, mainly through paradoxes.

Actually. The common denominator for what does not allow the 0tere 3D the take part, does not come from above, but from bellow….
We are used that in many organizations and systems, the supervision, the control and the management, come from above. Even in the human system itself the supervision on everything comes from the top; from the head, in which there is the brain.But as far as anything concerned which consciousness – the situation is opposite; the control comes from below, and more exactly: from the worlds of emotions, lust and desire. Of course this is unbearable situation, in which the higher functions are depended on the lower and inferior states. Let’s take the emotions; the stormy they are the more shrinking the consciousness becomes. And in an emotional state which has gone out of control – the state of consciousness would be: narrow, shallow and flat. So is the consciousness conditioning by that which comes from below.
This two: the desires and the emotions and much influenced by stimulations, and the more intense they are, so the resistance of the desires and the emotions would be lower, and so would the state of the consciousness would deteriorate. The state that allows: deep, wide and high – consciousness, is a state of emotional and inner peaceful. The more there is existment and hotness inside – thus the more the state of consciousness will be limited.
In a limited sate of consciousness we perceive only sections from what we meet. A limited state of mind doesn’t allow understanding reality as it is, with all that it is. In the absence of such understanding, reality seems monochrome and one dimensional. In the absence of a panoramic affinity to reality, all which is left for the human to do is to replace the missing dimensions with invented reality. In fact, it is possible to say that when all the three dimensions are contracted – the consciousness is in a state of sleep. When the three dimensions are filing their potential space, their consciousness is in a state of wakefulness. With it, paradoxically, an awake consciousness is closer to what we call sleep than to what we call being awake; When a person wakes up in the morning, his consciousness is fully blown in all three dimensions. But when he throws himself at once, out of bed, and he is immediately in pressure and stress – his consciousness falls asleep.
Stress, like stormy emotions and impulses that is ignited by over stimulation – bring about a low, narrow, flat and murky consciousness. The consciousness enters a prison from which reality is seen only through a small hatch.
In this inner turmoil we call being awake. This brain waves are called: Beta waves when we are on the threshold between sleep and waking up, then the brain waves are in a state of Alfa waves , and then they did not have yet the pressures on their dimensions to shrink.
2Low-amplitude beta waves with multiple and varying frequencies are often associated with active, busy or anxious thinking and active concentration.[3]

Section 1

1. Feedback, tightness, and inner strength
   Sometimes a person says something, and his partner does not respond, there might be even a response, but there is no feedback. The difference between a responses and a feedback is that feedback is a focused and depth personal perception that relates directly to what was said to him and then returns it back to the speaker with how he saw it. Whereas a response is just a reaction, any reaction, without any connection or relation to what was said.
   Why is it important to give a feedback in a conversation? Well, if there is no feedback then the speaker is in a state of uncertainty, he doesn’t know how the other accepted what he said, or if he accepted hem at all.
   What comes from you and does not return to you – weakens you. And if he does come back, then it strengthen you.
   The partner that doesn’t return you back to you – weakens you.
   If others don’t come back to you with a feedback about how they receive what was coming out of you, it could be that they have a problem with what you said (or they simply don’t care about you…).
   In interpersonal communication the laws are very clear: If there is a message and there is no feedback or relating to it by the listener, it is as though there was no message. As was written in the following saying: “The unread story is not a story; it is little black marks on wood pulp. The reader, reading it, makes it live: a live thing, a story.
   Ursula K. Le Guin
   When someone sends an email and gets a reply, but without reference to what was sent to him, then there is a part in the sender that doesn’t know whether his message was thrown into the dustbin or worked on still because it is so important. But the moment the receiver comes back to him he is becoming still again.
   So, the moment a feedback is given, to the speaker, we transmit to him that we care.
   The moment a person is issuing something out of himself, the other should feel obligation to come back to him as soon as possible, because he is waiting to know how his words has been received.
   A person with respect to the other, gives early feedback to anyone.
   A feedback is an echo, an echo is something which returns. The more time it returns –the more it strengthen the communication.
   The echo should not be left to die.
   The importance of feedback could not be overestimated, especially not in giving an empathic feedback. But it is possible to overestimate in the opposite direction, that of: ’emotionally stinginess’, meaning, the feedback might be given but it is being said in the shortest and weakest way possible…
   But giving feedback is not only a technic, it is part of a world view, one of tightness, if you let your feedback slip by, not being aware that the other side is desperately needs it – then you are loose, your mental awareness about other people in the communication process is not tight enough. If one is not tight, as a general concept, then through the loose spaces life is escaping, and in this case, communication is the one which is escaping. Therefore one has to catch every spark in what the other means and reflect it back to him with how you understood it.
   If you are tight, you want to make an effort to clarify to others how you received what he said, what you understood from what he said. This is a feedback.
   The mentality of looseness loves the expression: “Don’t worry, it will work out, you’ll’ see”. (This expression has got an inner advantage: to release us from doing something about it).
   So far about the philosophy behind looseness and tightness.
   Now back to the tightness of giving a feedback; to give a feedback is to swim against the stream. What does the stream say? ”Stream on”. But if you want to be a responsible person, you have to swim against the stream of life. There is a sentence saying: “Only dead fish swim with the stream, live fish swim against the stream”.
   So, to give a feedback, (as part of being tight in one’s life) – is to swim against the stream of life. Which is: to let things happen, and if it is uncomfortable to give feedback all the time, then we loosen up.
   When you hear what was said to you and you don’t go through the process of affirming it by the speaker, then you don’t really have what was said to you (you only have your version of what you understood from what was said to you). The best practical way is to repeat the words said to you in your own language; and then the speaker can compare it to his intention and affirm or deny the understanding of the listener.
2. To be with both poles
   And so, the issue of feedback is connected to tightness. But it is far from being black or white; tight or loose. In fact the greater challenge is not to be just tight, but to live in a synergy between both.
   This is the ‘samurai combination’; inside you are loose and relaxed, and towards the world you are ready and tight. It is a kind of Ying and Yang. Inside inner quiet, outside – hard word. If you only go by hard work, or by inner quite – you miss them both.
   If you succeed in your consciousness to develop enough space that both poles can exist in together (not side by side, but one within the other) – you can experience both: tightness on the outside and peace on the inside. It is a challenge to live with two opposites, one on the inside, and one on the outside. We wish instinctively, to live in inner unity, but what is suggested here is to live in duality: peace on the inside and ready for effort on the outside. And living in duality is much harder than preferring just one domain
3. A feedback according to the value of things
   Even an absence of a feedback is a feedback; an absence of a feedback is always is a negative feedback.
   The main importance about a feedback is your basic obligation towards your speaker.
   When you relate (by giving a feedback) to what was said – you give value to it.
   If you don’t give a feedback, that will reflect to the speaker how the intention of what he said was received – all which he said will turn to be valueless, average, mediocre and one dimensional and on the same level of value.
   You can hear the words of the living God from someone, but if you will not respond to them in an equal value feedback, you will turn to be just an average human being.
   The lack of giving of a feedback – puts the words of the speaker, automatically in the square of mediocrity – ”it is not important enough that I would relate to it”, and it is not because it is average, it is the vague and fogy state of mind of the listener that will put what was said to him in a state of averageness.
   Giving feedback is some sort of a consciousness and spiritual effort of returning reflection to the source of its arising.
4. Emotional extremism

A shopping mole is a simulation of life. A cover and a compensations for poor inner life. Colors, overpowering action that turns away the attention from the emptiness or the demons inside – into the simulation of life in the mole.
And what is in the mole? There are lights and people engaged in much happenings, but they are engaged by the power of external stimulation, but inside not much is happening. Inside they are quiet dead. The stimulation and the emotional extremism are covering and hiding the fact that the person could be empty inside.
In the mole there is everything: video games. Books, cosmetics, pharmacy products, coffee shops, and woman with tight dresses and so on… in short, everything is shouting at you in a symbolic, metaphoric language: “here is where life is going on”.
Life is inside, not in the escapism into the power of stimulation that is replacing the inner content.
Stimulations like a moles, an amusement park, cellphone, Instagram, tic toc, face books, parties, Bangy-jump, television, you tub, etc.
Like any other stimulation, it is for a short time, and then when it is doing its thing, we are looking for the next stimulation.
So it is in the external life, but in the internal life it is the other way around; the more what you feel is inside – the longer you can go on with it.
There is only one campus, and it is inside.

5. The internal compass
   Since we are in a society in which the opinion of the majority rules, and the majority does not relate to the inner-compass we tend to disregard our inner compass. The greatest struggle in us is to give credit to our inner compass (despite how the majority treat it).
   Inner-compass and intuition are not the same thing.
   Intuition is knowing something without knowing how you got to know it.
   An inner-compass is a mode of inner orientation pointing towards the centrum of oneself.
6. The source of the feedback
   All feedback is better than no feedback, even a feedback about not having a feedback is better.
   It is not enough to live, if you don’t know that you are alive- you are not.
   We have to have a ‘double click’ about life; one ‘click’ when it happens to you and the second ‘click’ when you know it happens to you. When a person is asleep, or nconsciousness, he exists but he is not alive because he doesn’t know he is alive.
   A person with only one ‘click’ cannot give feedback, for that he needs consciousness, the second ‘click’.
   A feedback without consciousness is a response.
7. Inconvenience against level of consciousness
   One of the reasons for a low level of consciousness is that the things we are supposed to be conscious of – are putting us into uncomfortability.
   We have got a kind of internal subconscious selection that causes us not to be aware of anything that might cause us inner conflict or a dissonance.
   The consciousness is contracting and shrinking in those areas where you feel threatened or uncomfortable with yourself.
   So in order to return to the zone of feeling comfortable – you repress that which cause you to feel not at ease or threatened by the need to increase your consciousness. And if we want to cause ourselves to grow and develop in the spiritual and higher level we must train ourselves to be able to cope with what is causing us internal uncomfortability. One example is what happens to us in the Gym; if you will not train the parts in you have never moved – you will not increase your physical capacity. If you will not activate muscles you have never activated you would remain at the same level of physical degeneration. Why do we remain at the same level of physical degeneration? Because any movement beyond the limit we are used to causes us discomfort.
   Generally, the movements we do out of habit, are the ones which are causing us less effort and/or discomfort, (which brings about to a degeneration of the mussels system).
   The same thing should be done on the consciousness level; our consciousness is in a process of shrinkage because of our refusal to live with inner conflicts, paradoxes and dissonance. But if we do not evade them and actually are going through the paradox in order to place them on a higher level, it inflate the size of its consciousness.
   Subconsciously we evade areas that we feel that will put upon us the load to inflate the size of our consciousness (which is always uncomfortable process). And this subconscious evasion is indeed surprising, because we see the subconscious as a dark storage and not as a selective intelligence that makes sure that the painful points (which are mostly to do with increasing the volume of the 4 dimensions) – will not be touched by the selective intelligence.
8. The area of the body and the area of the emotions
   If we are to give a feedback – the body and the emotions are the most reliable sources to draw from and rely upon. Both do not know how to lie, (whereas the mind knows very well). But the great problem with the body and the emotions is that we are not in contact with them. The body sends various feedback signals, the emotions sends various feedback feelings, but we mostly either do not register them, or we do not give the signals any importance or meaning, or give them a technical excuse.
   For example; if we listen to someone and we match out posture to his – this is a nonverbal feedback. But the problems with them, that not like verbal feedbacks, not only they are not registered by the sender, they are not received consciously by the receiver. But never the less they are extremely powerful and intelligent feedbacks.
9. Effort and barometric pressure
   We are ruled by our emotions. This is not new, but what kind of emotion are they? Well we are ruled but mostly addicted, to good feelings. The moment we don’t feel good we immediately repress them; addicted to only feel good. But life is not like that, if you want to live full life, you need to accept both. He needs to expand his area of permission.
   The real challenge in life is how to learn to live with bad feelings without letting them turn into trauma, to live with the negative without falling under it, this is the challenge. We wish to arrive at a state of all good, and minimum bad, whereas we need to learn to be able to manage how to live with the bad, without letting it destroy our life.
10. Thinking in molds
    We think in molds, for what is a mold? A mold is a solid and though structure, that whatever gets into it receives it shape.
    The way of thinking for a man with awakened consciousness (full 4 dimensions) is without molds, When it enters the thinking system immediately it gets the shape which is fit for him and for what he is thinking about at the time alone, it is flexible, it adjusts itself only to the specific content he wishes to understand at the time. Whereas In a low state of mind, whatever you think about, adopts itself to the structure which already exists in the brain.
    In fact, people don’t think, they follow their own paved roads of their own mental psychological patterns and social-norms routs.
    A highly conscious person thinks in a non-routine way, in a way which is only fit for a particular occasion and this one only.
    His thinking is elastic way and adjusts itself morphologically to the essence of that which he is trying to understand.
    He doesn’t have a mold or a pattern ready ahead.
    The wild, new, experience is losing its originality and becomes like what is in our mind already.
    You cannot cancel the inner rigid mind pattern, and from the other hand – you cannot think for yourself, so the only way which is left is to live in a paradox, to live in the tension between the new material coming in and the rigid inner pattern. This tension increases the inner pressure and the inner strength. And so outer pressure would find it difficult to enter in.
11. Emotional stinginess
    Many people has got difficulty in giving compliments. But on the other hand it has got tremendous importance; people need them badly.
    Not to give a compliment or a credit or positive feedback, as a main way of communicating, is to be an emotional stingy.
    There is a great value in being emotionally generous, to shower upon them to hug them. To tell them strengthening things. It should be as natural as saying: “Good morning”.
    People need confirmation, all the time.
    And one of the ways to govern and control other people is to prevent from them this confirmation.
    Reinforcements, support and compliments, are not an extra, but an essential need of the emotional life of a person. If he doesn’t get it he enters what could be called: an ‘Atrial fibrillation’.
    We live in an ongoing uncertain world, and with a tragic end, for us and for those who are dear to us. Without ongoing powerful support and strengthen each other, we have little chance to survive, especially if we belong to highly sensitive persons (H.S.P.).
    Most of us give strengthening for a reason, (“he deserves it”). We should not get any reason for it, just because it is a basic condition for the emotional life of the other.
    There are people who hug and kiss whem they meet, mostly it is an empty, social gesture. One giving of a credit or compliment – worth it all.
12. The object of upgrading consciousness
    One of the purposes of upgrading the level of consciousness is to bring oneself to a place in oneself where personal crises would not be so devastating.
    Without this upgrading, one is in the focal center where the emotional sharks would pounce on you. But when you are on a higher level of consciousness- the emotional sharks cannot reach there, you are on a too high of a level.
    And then you begin to live not just in what you feel, but more in what you know about what you feel.
    But mostly, the mind is a hostage of the emotions, they are sure that the mind directs them, but the moment the mind gets heated up, the mind is under the current emotional contamination.
    Therefore the mind is not enough, it is the mechanical operation of the brain. Consciousness is the operation of the higher area of the mind. If the mind is a car, the consciousness is an airplane that sees from above.
    As long as there consciousness is not developed, the mind and thinking serves the emotions.

Section 2 – Value and advertisement Inner strength

1. Ego and consiousness

There is an oxymoron about high class women, she wants very much someone, but she cannot compromise on his level and quality, she would not decrease her level just to find someone below her level.
Commercialism devaluates the value of what you represent. They might increase the profit and distribution range. But things of value do not lay outside on the roads. They need to be looked for (like Gold hiding deep in the ground).
That which is of value are rare, and the rare is usually is hidden.
The natural tendency is to identify with one pole (negative emotions) and to eliminate consciousness. Whereas higher consciousness does synergy with both.

Our inability to have a higher level of consciousness, does not stem from problems in the consciousness itself, but in problems in the emotions, our level of consciousness is grounded by the dominance of our emotional profile, and it overtakes our ability to live our lives.
What our emotional profile wants is to keep a low status quo of emotional dissonance, in other words: to suffered as less as possible from emotional disharmony.
It is impossible to maintain a comparatively a higher level of consciousness without emotional dissonance.
Lower or negative emotions constitute the largest portion of what is called: the ego.
Definition of egoism
1a: a doctrine that individual self-interest is the actual.
B: a doctrine that individual self-interest is the valid end of all actions.
The ego is an antithesis to consciousness. Where there is an active consciousness the ego shrinks, and where the ego is ruling the consciousness in becoming flat and one dimensional.
The ego doesn’t want to know, it wants and wants, all for it.
The ego is in fact our primal self, every child has got an ego, and the whole of himself is one whole ego. At same stage the ego was supposed to grow into a mature self.(In various tribes and cultures there is an initiation ceremony at the age of 12-13, when the ego was apparently was supposed to give way to the mature one).

9. Conflicts
   People try to live with no conflicts, but never the less in each one there are more inner conflicts than he is aware of or willing to admit. (The more problematic is the conflict – the greater would be the motivation not to admit it).
   The simplest and most common way to evade a conflict is to cancel one pole between the two conflicting parties.
   But from the standpoint of inner development, the ability to live with a conflict has got more benefit then damage.
   If you manage to live with it, it makes you stronger from within. Only if we are able to hold the tension of both conflicting pole, without falling apart, than this pumps power into us, whereas, if we are used to cancel inner conflicts – it weakens us.
   The measure of inner strength is the ability to be able to hold conflicting poles.
10. Taking things for granted
    There are few words which are used frequently, but they have their own subtext. And I refer t: of course, for sure, absolutely and so on.
    They are problematic, why do we say them? Well, the subtext could be: to make sure that someone would not come to the conclusion that I am excited over my head about it. It says that we already have it known and under control, so what was said might have been a bit useless?
    So the subtext of “of course” is an attempt not to express over excitement…
    The words: of course, or: no problem, with no doubt, everything is already known, and the like, all those expressions makes everything flat, on the same level, with no possibility of depth, wider horizons and higher point of view.
    But if you do not say that everything is already known, then you have to take responsibility about something you did not know, and now you know.
    But if you say that you don’t take it for granted, you have to wake up because you admit that here is something special.
    When everything is clear and known – it is possible to continue to sleep.
    The more you would continue to increase the moments in which things are not understood by themselves – your level of vitality will be more powerful.
    To live for real is to be able to receive and digest as much as possible from the meaning of what is happening now.
    When we say: ”of course, no problem, with no doubt, everything will be ok, and the like” – it doesn’t require from us the effort to meet the thing as it is for itself.
    When we cannot breathe for a while and then we retain our breath – a great feeling of relief and gratitude is taking us over.
    This is how we should feel most of the time, meaning: to live for real is to take as fewer things as possible, for granted. And not to live from: “of course” but from admiring and grateful about being alive. And if just living doesn’t give you ‘the kick’, you will search outside for stimulations that will give you this feeling that now you are alive.
    If we are not full of excitement and value about being alive – the replacements will be on a sliding scale (stronger replacement each time).
    The other end of giving a low-grad feedback (“of course”) is being eliminated from giving a credit and compliments to the other, because it could be interpreted as weakness.
    We see everything for the first time, after that the experience is gone and only the lifeless etiquette is left. After the first time we say: “of course” because we are asleep now to the living being within that experience.
    We take life for granted, it could be said that we are asleep about the fact that we are alive. The routine is a very powerful force in our life, it takes us over, even the way we open the door, it gets into a pattern. Is it possible to live without a routine? Yes, when one makes a separation between the lower systems: lusts, desires, needs, urges, impulses, motoric movements, and motoric actions – all this need to operate in a routine.
    But the higher system must not do so, they will arrest the freedom of life of the person. Free and without “of course” and taking for granted in the higher departments: emotions, mentality, and consciousness.
11. Living without knowing
    And now back to the flattening all inclusive expressions, such as: “I am totally clear (with what you said)”, most chances are that he is not clear at all.
    When you say that you are clear, you take all the complexity and mystery that could be hiding behind what is being said and compress it into a tunnel vision.
    When you say: “it is clear, or completely understood” – you ‘fold’ what you don’t understand into what you do understand. But when you say: nothing is understood by itself and for itself – you take what you know and dismember it in what you don’t you know.
    Meaning: “what I don’t know is much greater than what I do know, let’s see the world through what I don’t know”. This means to live in constant confusion. And if you succeed to live with confusion and disorientation – you are alive.
    The way to live is from a constant uncertainty and being lost. This is the authentic-existential state of the humen in his life.

5.Living quantum life
The greatness of a life is to find in the smallest things; tiny expression, eye shift, word not being said at the right time, and so on, and to find in it the whole richness of a conversation – is to live quantum life. The smallest is the cue or signal being traced – the more meaning it has (‘micro-expressions’).
The more you find attention unnoticeable cues – thus the more powerful and meaningful your life becomes. The more you need quantity and stimulations, the less powerful and charged your life is.

12. Man, woman, sexuality and morality
    When we talk about sexuality, it is not the sexuality that could be. It is unprocessed, raw and infantile. It is like taking a grain of wheat and trying to eat it without it going through a process.
    There is an infantile sexuality and there is a ripe and mature sexuality. Most of the sexuality that one would most probably meet is the infantile, under-developed one.
    Human beings are indeed very sexual beings but it is unripe or mature.
    The surest sign for lack of sexual maturity could be found in communication, the lower is the level of sexuality the more it would be shown in either no communication or blockages in it. Which means that they might do sex but it doesn’t mean that they have met each other as human beings.
    Man are simpler sexually, their needs are simple, but women are more complex and have more conditions in order to be in good sexual relationship and any other relationship. Communication is one of them.
    Another difference is how quick does each of them gets turned on, usually it is the man. Another question is to do with duration, the female gender holds longer in sexual relationship.
    Men and women are trains which miss each other.
    The real men is infantile and there is no real women… she has no prototype, according to which – to be.
    The gender and sexuality state of women is not good, they are not connected to their own sexuality, they relate to their sexuality through the eyes of the man.
    If the man takes the woman’s vagina as a metaphor – it could be perceived as enticing in its mystery’ or as threatening by the dark hollowness in it. It all depends on the emotional maturity level of the man, if he is a-mature then he is afraid that her released femininity would overpower him by swallowing him…
    If he is a-mature then he must conquer, if he is a mature man he wants to feel her.
    The sexuality we know is a childish sexuality, not yet developed. Most of us are unaware that sexuality could grow to another level. Another example is the difference between a kindergarten teacher and a University professor, between the dance of cheerleaders and ballet dancers. Or between an idle chatter and a deep dialogue, or the difference between an underground singer, and a singer of madrigals of Bach.
    The way to take the relationship up a level, is first of all agreeing on mutual reflecting consciousness, and the commitment to grow each other’s consciousness level.  
    Section 3
    1.Continuation on feedback, in groups and in general
    When and if, you listen to someone, and then you don’t give a feedback, and leave what was said without reacting/relating to it – it is breaking a basic rule in communication; it is not an option, it is an obligation. Anyone of the two who are taking part in the transaction he is longing to know how he was received by the other.
    Because we really have no idea how what was said by us was received by the other, we see his/her reaction through the lens of how we would see it.
    We are sure that the way we see something is just like that of others, but we can see something in a certain way and the other would perceive it in totally opposite way.
    So, without the other showing us how he saw our intention in what we said, he is sure that he got our intention (in his way), but without clarifying feedback he would not really know if what he said was received in the way he meant it would.
    Eliminating from giving a feedback altogether, is a passive-aggressive act. Passive aggressive act is attacking by eliminating. It is worse than bad feedback, eliminating is an abandonment, it is cutting off the string of communication all together. It is an attack by denial.
    To live is not just an egotistic act, a person has got an obligation not only to himself.
    The Mature approach to life says that you have obligations and commitments to others.
    Giving a feedback is getting out of a false state of neutrality. Why is that? Well there is no state of human relations and communicational neutrality between 2 people, either you are for or against. Either you are in or out. And not giving a feedback is not neutral, it is a definite negation of what was said. If you don’t respond to what was said you, are you are negating or blocking what was said to you.
    Giving a feedback confirms the existence of the other. When the receiver does not give a feedback – it is like the speaker doesn’t exist.
    Therefore getting a feedback is like getting oxygen, without it we run out of air.
    A feedback, or the refusal to give it, does not relate to what was said on the verbal level, it relates to their intention while they are being said.
13. Happening
    The highest level of living is: happening! Life happens to you and you hopefully, happen to life: to happen on something or on someone.
    But usually, in regular life people don’t ‘happen’ upon each other.
    The sea is a happening, a flower is a happening, falling in love is a happening, a waterfall is happening, an avalanche – are all happenings.
    It is more like being struck by lightning, it is an overall experience.
    People hardly ‘happen’, for they are quiet empty of themselves (swallowing and consuming the stimulations of life).
    Rarely, meeting between people or in a group is a happening.
    In a ‘happening’ something happens, unexpected, unplanned, and none gradual.
    In a group conversation if happening happens – it is more powerful and sweeping then the collective contribution of everyone, and they become part of that happening.
    When I open the tap and there are water – it is not happening, 9because the water was already there). But when I strike a match it is a happening, because before there was no fire, and all of a sudden there is.
    (When you are in the core of the happening you are part of it, but if you are on the margins of the happening, it might throw you out of it…).
14. The importance of neutrality
    The transference from before the happening to the state of the happening itself – is a quantum leap; one moment you are not there and one moment you are.
    A person does not reach a state by gradual development. In the real worlds things either happen or they don’t.
    Without the participation of a force or powerful element into the gathering – it will not turn it into a happening.

4 Emotional and consciousness enthusiasm
One should not confuse being in, or part of, a happening and being in a process of emotional heating up, emotional enthusiasm.
Happening is happening upon you, while emotionally it is copy a simulation for the happening.
To be in a happening is to be part of phenomenon like water washing the stairs.

1. Frustration in expanding consciousness
   In order for a person to travel from non-happening life to the level of consciousness happening.
   It is impossible to reach the domain of happening, without making room, making space within oneself, being humble, being noting, and only on that space the happening could happen.
   Being too self-conscious or too full of ego will not allow happening, you must be out of the game.

6.Emotional Insecurity
Emotional security is a state of the emotions when they are not backed up by love, trust and unconditional support. Contrary to popular or alternative psychology – self-support and self-love are not approaches that could be influenced by the person himself, upon himself, (it is like transferring money from pocket to pocket). But real money could not be given by the person himself, because he has what he has, and he himself cannot add to it. They must be given by someone else. Only someone who loves us unconditionally could supply us with emotional security. We cannot give this support to us, someone else, very attached to us, should do it.
In order to arrive at a state of emotional maturity/security, a long road must be traveled. But without two conditions it will not be completed;One: find someone that will back you up totally, no matter what. And the other: never allow anyone to make you question yourself, put yourself under the microscope, put yourself under doubt. Never ever allow anyone make you feel guilty.
This is the hard road for emotional security.

 
Section 4
1.A gradual consciousness
There are two problems to do with self-consciousness. One: we don’t we really know how we feel, the second: we can do say if we feel good or not, but are not aware what exactly is going on in us emotionally, in a detailed way. Or why we feel good or not.
Most of the times when you ask someone how he feels, he will never tell you, and if he would he would not go into detail. Mostly he will say that he is ok, or sometimes, he would even admit that he is not so ok.
Self-consciousness is not given just by itself, there is a need to expose it from under the waters of the social norm and conventions from one end, and self-protection, from the other end.
1 Example: time.
In any communication there has to be 4 conditions: “here, now, me and you”.
First condition is you, who has to serve me by listening and feedback.
Then there is me, I am the partner, we are the only two players taking part in this transaction.
And all which is being talked about has to do with what is happening in us now and here. Otherwise it is a fiction, for communication to be real it has to obey to this 4; talking about what is happening here and happening now, and is happening between you and me.
If communication does not stick to this 4 then it is not to do with real existential communication, but with escapism and the release of pressures.
2 example – truth and lie:
There are those among us who long for truth, and most of what they find is pseudo-truth, it was converted for another ecology, and the ecology is always that of hope and optimism. We don’t have the stomach to digest what is not pseudo-truth. So the only truth we are able to live with is with a lot of sugar.
The real, authentic truth is different, it is concentrated, non-compromising, and difficult to assimilate.
And not only that, but mostly it is in an upside down position to what is generally known, and thus causing confusing and disorientation. Whereas the pseudo-truth gives immediately feelings of harmony and that all will be ok.
What we mostly believe is that in fact there is no truth and that everything is relative and subjective, and the only question is: to what a degree the lie you tell yourself is convincing and allowing you to live in as pleasant illusion as possible.

2.Blockages and demons
People, demons living in them.
What is a demon? A being you gave birth to in yourself, but it doesn’t have a way to actualize itself, this is a demon.
Sometimes you talk to an ordinary person and all of a sudden he becomes a wolf, with teeth out, to pounce on you, it wasn’t him, it was his demon that took over.
The inner demons (living in our blood and emotions) do not allow the soul in her travel towards the head.
Without cleaning the floor of the stables: being hurt emotionally, surrendering to desires, personal involvement, being hurt, taking things personally, self-doubt, fear of rejection, fear of abandonment and self-guilt. Without this cleaning of the floors, each consciousness upgrading would be followed by a crackdowns to the unclean floor of our stable.
If you want to grow plants you have to take away what disturbs: rocks, weeds, etc.
If we remove the blockage the natural flow will come back to function.

3.three levels of seeing
Seeing could be divided into 3 levels (the 4th is a result of the evolution of the prior three):
A.Gaze
B.Look
C. Observation
End result: seeing.

From all the 3 the third (C) is the most awake. Gazing (A) and looking are trivial, here you gaze but you don’t really know what it is in what you are gazing at. You don’t give yourself a report about what is it in what you look at.
Now to the B look: here there is more awareness and being able to focus on specific parts of what you are gazing at.
B is connecting to C – which is operating on the function of observation. Here you give meaning to what you see. You add together all the various components you have been looking at and search for a common hidden meaning. You look and give yourself an inner report about what is behind that which you are looking at.
At the end result you see for real. Not just the surface, but what is behind. You understand what was going on, you are there. He has a full vision to see things as they are and not as they look like.
So, in order to be able to see, one must go through gradual set of stairs, to develop the gaze to its maximum (look), then to develop the look to its maximum (observation), and then when one has observed, only than he is able to see what is there, the whole picture and also on the depth level.

4 A victim of the emotions
There 4 levels of sleep, according to Gurdjieff are:

1. Full physical sleep
2. Being awake physically and asleep consciously
3. Being partially and personally awake.
4. Being fully awake, inside and outside.
   There is an affinity between levels of conscious awakens and the level of peace in the emotions; the higher is the level – the more peaceful are the emotions.
   There is a direct infinity between quietness in the emotions and the level of consciousness awareness. In levels 2 the dream clouds of the emotions hide consciousness.
   People at level two are sure that they are changing all the time, because they work on themselves, and that they have learned from bad experience and they will not repeat the same mistakes.
   But it is not serious, people don’t change and people don’t work on themselves, or improve because of this or that experience, book or a high teacher. Men number 2 is automatic. Mechanical and habitual, he is fixed, the only this which can change in him is level of consciousness awareness (from 2 to 3).
   People in number 2 (being awake physically and asleep consciously) – are locked in a vicious circle that keeps going around itself.
   It is the emotions that steal the show, their dominance keeps consciousness at number 2. At this level, the emotions are still infantile. Here they walk in the dark, get bumped in objects, but they tell themselves stories that allows them to live with this bumps.

5 Science is mythology
What is Mythology?
Dictionary definition: Mythology (from the Greek mythos for story-of-the-people, and logos for word or speech, so the spoken story of a people) is the study and interpretation of often sacred tales or fables of a culture known as myths or the collection of such stories which deal with various aspects of the human condition: good and evil;
But we also live by sacred tales or fables, some are good myth some are bad. Science is such a good myth, we worship it, we are sure that this worship is a gratitude for the great blessing it showers upon our life. It is a myth.
Science is the super mythos, it tell super stories about idyllic life which it takes us to super life.
Now, the question must be: why is it a myth and not a reality. Well, because the balloon of science got inflated much above and beyond its normal proportion. Science became a mini-God.

6.Medications and communicational technology
2 very impressive products of science are medicines and technological communication devices (cell phones, faxes, emails, whats’up and so on). Electronic communication deepen the feeling of great advancement and that now things are better between us.
But at the time you feel that he has got more and better possibilities to communicate – the quality of the communication – deteriorates.
Technology is the great hope of quantity over quality; better and improved technological possibilities, behind which the level and quality of the communication, remains the same.

7.A horror waking up

Let’s imagine that we have a big key with which we can wake someone’s consciousness up. And all of a sudden he wakes up, is it good? To switch from a sleep state into an awake state? Well it would be a big shock, suddenly he realizes that his life until now were asleep, if he indeed realizes that. Therefore It should never done abruptly, at once – the person cannot take it. Realizing that until now that you were an automatic soldier and you realized that all your life you were mechanical –if it is a true realization, the person cannot accept it at all. He needed to overcome his illusion of being fully alive, after being convinced that he is already is.
So, if to wake at all. Only very carefully, very slowly, and on 7 times of not deciding to wake up, deciding to do it only once.

8. A dynamic in consciousness work.
   The most important factor in conversation is the dynamic factor. Without the dynamic living inner movement the conversation is dead.
   The materials of the conversations conversation itself could, and should be, channeled into a dialogue, and when it catches fire, the dynamic appears. Without dynamic flow in a conversion- it is not really alive.
   But fire as analogy to the dynamic flow is not excitement, far from it. In order to be in the mutual dynamic flow, one must be very quiet inside, without inner peace no inner dynamic flow is possible in a conversation.
   9. Separate units, groups (or mechanics), and dynamics
      In relationship between people it could be divided into 3 levels:
9. Separate units
10. Groups (or mechanics)
11. Dynamic

It is like a 3 stage pyramid:

The lowest level is separate units. Groups (or mechanics level) is the middle level. And dynamic level is the highest.
The lowest is: ‘I consume’, the middle level is ‘I do’, and the highest level is i am, my being.
It could be looked at as three circles one within the other:

Its center is its dynamic (C), the in between circle (A). The third, external circle are the separated units (B).
So, at best, a conversation should be based on the dynamic (c) level. Flowing as by itself.
When there is alienation between two people conversing, they are at the level of separate units (b).
We could also use another diagram: a triangle; at the bottom the separate units, in the middle groups, and at the top – the dynamic.

At the bottom each unite has to give a beat and then a new one, and so on. At the second level it has amplitude and it moves already in waves. At the base level it could be called physical, here, magnetic. Before it was individual unites, here it is in groups. A the base level it is ignition each time again, and the mid-level it is a process, and at the top it is already a happening.

10. Mechanics and dynamic
    Now let’s examine further the relation between the second (color yellow in the pyramid), mechanics level. And third: (color green in the pyramid) dynamic level.
    There are two states a person could be in: mechanics or dynamics. The mechanics state is static, in which every move is achieved by effort. Whereas, in a dynamic state the movement as though id flowing by and from itself. The people conversing, are partaking in a process.
    If in mechanics he needs to draft resources and to put the system under strain, then in a state oכ dynamic, he has to let go, not to object, and let the stream (of the conversation) take you with it.
    If a person is based in the dynamic level of conversation, life would happen to him. If he is based in mechanics, there would be no happening in his life. Life either happens to a person or it doesn’t. And no mechanical effort would cause a dynamic happening, you are either there or not.
    The upgrading from mechanics to dynamics is not done by progression but more by quantum leap…
    Mechanics are the preparation for the dynamic stage, they are not a substitute for the dynamic stage. The mechanical stage is what you have to move out of the way, so you can rise above it, into the dynamic level.
    The best thing about reaching the dynamic stage is non-doing, doing comes instead of happening.
11. BE, DO, HAVE
    Funnily enough, (and contrary to how we have been brought up) doing is one of our greatest enemies. Only when we will succeed ‘not to do’ – real life will happen to us. Again, contrary to how we got used to think –from a consciousness point of view, doing is the great sleeper.
    I want to present here a concept, (first mentioned by Neil Donlad Walsh, in his book: “conversations with God”): the concept is divided into three states of being: I be, I do and I have.
    There
    The life of many people is made of ‘I do’, their life is combined of running around and, trying to get as many things being accomplished and done.
    But the life of more people are dedicated to buying, shopping, and living in a general mode of consumption.
    If life is a triangle then consumption and doing are the lower two poles, the top of the triangle has no (incoming, nor outgoing) activity, just being.

It is possible to say that each one is a world view, in fact – a paradigm.
The first 2 paradigms are based on consuming: HAVE, and acting: DO. The third paradigm is ontological, and is to do with being, what Heidegger calls: Dasein, (in German), this is the BE paradigm.
It seems that the worlds is deeply rooted in the DO and HAVE levels and hardly exists in the BE level.
The infantile level is to consume HAVE, then we grow up and we go to live in doing DO, but as for the third level BE, that of being – very few are mature up to that level.
It could be looked at as 3 circles one within the other

The outer circle is the circle of consumption. The intermediate circle is the doing circle and the inner circle is the circle of the being; just to be.
The popular conception is that if resources: we have time, money etc. – then we can do: study, get married, write a book, start a relationship etc. and if we would do all that than we would have a life BE. Whereas it should be in the other direction:

It is possible to conceive this model of the 3 circles as a being put next to each other in a leaner line.
The normal are moving from have to be, few are moving from being to have.
In the being paradigm the direction is from the beginning of the BE up to the end HAVE. The BE is causing waves of DO which bring about the richness of being state.

There is something anesthetic in mechanical doing. Mechanical doing, done automatically is usually done from a state of sleep-like.
But with all which is to do with the soul and consciousness – we need to learn to let them happen. On the BE level, you should do nothing, if you enter in some DO – you only spoil matters.
We all learned that if we want to have a life we need to work hard, and do as much as possible. But when it comes to the level of the souls and being and higher self – things get reversed.
The best things in our life don’t happen to us because of what we did, they come to us when we are ready, when you are not there to interfere.
In nature there is no doing, only happening.
In nature, the happening is taking place when nothing disturbs her from happening.
We, human beings are the greatest disturbance in nature, in the universe. We are 0ut of the flow we don’t happen, and then we feel that we need all the time to push, to do more. We live in a kind of hyperactivity that stems out of being under great pressure most of the time.
We don’t have ourselves (BE), we don’t have our life – so we compensate by doing and overdoing.
The overflow that comes from the being is more powerful than will power and self-discipline.
But instead of an overflowing inner being, most people are waking into emptiness in which they feel they need to do. And if they do nothing, it brings them to feel guilty. People push themselves to do, and just by the fact of their doing they feel better.
With it of course that on the level of making a living one must do, but on the level of having a live we must let them happen.

12. To be on fire
    A person who is moved from within with an engine – has no question whether to do or no, he must do. For him it is like giant waves surging from within and they carry him into activity. He is not swimming with them, (for that is doing) he is surfing above their top).
    He is drawing his power from a powerful and silent engine.
    He doesn’t need to gather power each time to switch on, for he is switched on all the time.
    It is possible to say that people on general are not switched on life, they are looking for the stimuli that switches them into doing. But this doing does bring their life to a stage of happening.
    To be a creative artist is to come from a deep inner urge (BE), not from part of the area of doing (BE).
    A creative artist is based in BE that forces you, by overflow, to create.
    In this direction is that what is being done as you are floating, effortless.
    The value in efforts, or accomplishing missions, developing training ability or – is good physically, materially and socially, but it has no spiritual or consciousness – value.
    When you are connected to powerful engine, you need not to push…
13. The influence of inner work in the future
    The intention in giving up effort, or non-doing – is to arrive to a state where the real things would happen by themselves.
    In the soul-consciousness world, not like in the social-psychology world – there is no need to train, work, do exorcise, or practice – one needs to open to his inside and let an overflow gush out.
    The organic dynamic things should not be forced, they are happening when they get the conditions and are not disturbed.
    Also in inner work; in the consciousness development field – there is no need ‘to push’, but to be in a listening mode, aware and sensitive – so that something would be allowed from within.
    And when there are no disturbances it will germinate, strike a root and grow alone. And if it would not happen, then there is no point in all the practices in the world.
    It is either alive inside or not.
    It has to get a life of its own.
    No mechanics (doing and acting) would cover lack of dynamics.
    When new life would flow from within, it will already find the place.
    Being clever is not in investing effort, this is for the lower (mechanical) levels. Cleverness is in allowing things to happen.
    If you let high material come from the outside and from your inside – this will make you quiet, and have large space. And then something will start to live in your inner life.

Section 5

1. On division
   Not all people are born equal spiritually.
   Some are born with a high spark, that means that most of their life they would be in division. The division might be between them and the average majority, or between them and themselves.
   People who are born with a ‘flat’ soul (no special ‘spark’) – have good life. They don’t have a special lens through which they see the way people live their lives, and fall under their own weaknesses.
   You look at them and wonder: “what kind of life this people live”? “Is this is their life”?
   And at the same time: “can I continue to live with my dissatisfaction from my own life”?
   For you their life is Monochromatic, reminding a western town in a movie; all made of cardboard.
   For you (the one who is born with a spark) this kind of life is not enough.
   So if you have a spark, you are at dissonance with almost everyone and everything. And with yourself. The only way not to be in division is to be born not special, without a spark, just like the majority.
2. I am o.k. A’
   From time to time a person is turning to himself complaining, mainly about not having enough responsibility, about his inability to accomplish a mission, of not having enough self-discipline.
   Most people live with it somehow, but for the ‘spark people’ (special, creative, spiritual etc.)- Their lack of self-discipline is very difficult for them.
   They have this difficulty with self-discipline and chores not because of any deficiency but on the contrary, they have another being living in them, which they have to consider. The carrier of the spark have difficulty with difficulty and chores, because they have another ‘boss’ in them and it is the soul. They have first of all to listen to her. (For example they have to do nothing for weeks in order to fill up the battery of their creativity. And forcing themselves, either to execute task or to impose self-discipline might hinder the free flow of creativity and inspiration. So they should not judge themselves in the criteria of those without the spark.
   Many talented creative artists and thinkers – were thrown out of school, or did not last in their various jobs, or they had problematic marriage, for you cannot work two masters; the master of the spark, the creativity and the soul, and on the other hand to be on good terms with a life of establishment, rules, regulations, and fixed ways of goings on, in other word: being part of the collective, part of the herd, being an obedient citizen like the rest.
   The more you are a person with a soul, with a creative spark, the less you can do mechanical technical staff, things that do not come from within.
   A person with ‘extra soul’ must be part of a flow, of a connection to something high that will stream through him. He must be part of a dynamic.
   Officials and clerks can work without being part of a dynamic, they work according to fixed formal and non-formal norms.
   But for the ‘spark people’ doing with force endangers their authenticity. The frustration about having to do a mechanical operation is too big.
   The price they pay for refraining from mechanical activity is big, because then they can be hard judging and punishing on themselves, which will lower their self-esteem.
   A creative person cannot work by time table or a linear progression, only when he is in a state of inner harmony.
   הציפיות של האדם היצירתי מעצמו יכולות להרוג אותו, במידה ולא יבין את המבנה הנפשי המיוחד של עצמו. אדם יצירתי לא מסוגל לעבוד לפי א’ ב’, אלא רק כשהוא במצב של הרמוניה פנימית. אנשי הניצוץ צריכים זמן להתמלא מבפנים, כשהם לא מתמלאים מבפנים- הם חשים לא בסדר כלפי עצמם, וכשהם לא מתנהגים בהתאם לנורמות החברה- הם לא בסדר כלפי החברה. כך שיש מהם שני סוגי ציפיות, וכשהם עומדים באחד הם לא עומדים בשני. הבעיה אצלם היא שככל שהם עונים פחות על הציפיות מעצמם הם אומרים לעצמם יותר פעמים: ‘אני לא בסדר’, ואני לא בסדר שווה ערך לביטול עצמי. נקודת המבט צריכה להיות קודם כל: ‘אני בסדר’, ואז חוזרת הסתירה בין הציפיות שלו מעצמו ובין הידיעה שהוא יודע אודות זה שהוא עוזב עצמו ולא עושה את מה שהוא יודע שעליו לעשות. האתגר הוא לפתור את המשוואה בתוך תחומי ה’אני בסדר’. ברגע שהוא בא לפתור את זה תוך כדי אמירת ‘אני לא בסדר’, הוא כבר הפסיד. הכי קל לבטל את עצמך, ולפתור את הבעיה של חוסר במשמעת עצמית במסגרת ה’אני לא בסדר’. נקודת מוצא היא אך ורק קבלה עצמית. צריך להבין כי ככול שאתה מיוחד, כך חייך (בגלל הפרספקטיבה החברתית) יראו לך עם יותר דפקטים וצריך כוח עמידות בלתי רגיל לעמוד הציפיה מן הכלל ולומר: אני בסדר. ברמה נמוכה של חוסר מודעות עצמית, יש סתירה בין משמעת עצמית לבין אותנטיות. ברמה גבוהה של מודעות עצמית, המשמעת העצמית והאותנטיות חיים ביחד. כי שם (ברמת המודעות הגבוהה), המשמעת העצמית כבר נובעת מעקרונות פנימיים! ברמת מודעות נמוכה, הדברים הפועלים עליך מבחוץ פנימה. ברמת מודעות גבוהה- הכוח פועל מבפנים כלפי חוץ, לכן לאחר שהאדם השיג מודעות עצמית גבוהה -המשמעת העצמית והאותנטיות יכולים להיות ביחד. ברמה גבוהה – יש לך משמעת עצמית בגלל שאתה אותנטי; אתה מוצא את המשמעת העצמית מכיוון שאתה נאמן לעצמך. עד שאדם מצליח לפתח רמת מודעות עצמית גבוהה, שבאה הוא מכתיב משמעת מתוך מודעות, הוא צריך להיזהר ממאמץ חזק מדי של משמעת עצמית כי זה יכול להוביל לאיבוד אותנטיות. ואיבוד האותנטיות הוא מצב של אל חזור, והוא יחיה חייו תוך שהוא לא מחובר לעצמו.
3. כשלון, כדרך להצלחה או וויתור ש.: יש אנשים שנכשלים וזה מחזק אותם ויש אנשים שהכשלון מחליש אותם, מה עושה את ההבדל?
   גבריאל: נראה לי שבגדול זה תלוי ברמה של האדם, תודעתית או רגשית. אך זה נדיר, מה שיותר שכיח זה שאלה שתי רמות בתוך רמת הרגש: או רגשית בוגרת או רגשית אינפנטילית. הגישה האינפנטילית רואה כשלון כאנטיתזה להצלחה, האינפנטיל מרגיש שמגיע לו להצליח רק כי הוא זה הוא. (”אמא אוהבת אותי כי אני הכי בעולם”). הבוגר יודע שלא מגיע לו כלום, והוא ממשיך לנסות לא בגלל שהוא מאוהב בהצלחה, (אמביציה), אלא בגלל שהוא יודע שאין לו אופציה אחרת. לוותר זה לא לשרוד. הוא ממשיך לנסות, לא בגלל שהוא רוצה להצליח, אלא כי אם יפסיק הוא ישקע, יאבד את כוח החיים וילך לאיבוד. אצלו הנסיון להצליח שוב ושוב, למרות הכשלון, היא האופציה היחידה, הוא לא מנסה שוב כי הוא רוצה להצליח, הוא מנסה שוב, כי הוא יודע שלחיות זה לא לחכות שהחיים יקרו לך אלא שאתה תתרחש לחיים2. בקשר לזה משהו שכתבתי בנדון, על שני הצפרדעים בקדרת השמנת:
   “שני צפרדעים, אחד גדול ושמן והשני קטן ורזה, מצאו יום אחד דלי של שמנת וקפצו פנימה כדי לשתות. השמנת עלתה להם מעל לראש, אך מכיון שהם היו צפרדעים הם שחו מסביב ושתו מן השמנת המתוקה. לאחר ששבעו ורוו די צרכם הם מצאו שאינם יכולים לקפוץ החוצה אל מחוץ לדלי. הם נאבקו במשך מספר דקות, מנסים לצאת החוצה. הצפרדע הגדולה לא ראה שום תקווה בדבר האפשרות לצאת החוצה והוא פשוט ויתר ותוך שהוא שוקע המשיך ללקק שמנת מכל עבר. השני לא יכל לאפשר לעצמו לוותר ולטבוע, הוא החל לבעוט ולבטוש ברגליו הקטנות, חברו השוקע אמר לו ‘למה אתה מתאמץ, ממילא תשקע גם אתה, קבל את הדין לפחות בשלווה, ואולי אף טעם מעט מן השמנת לפני שתישקע’, אך חברו לא הקשיב, או שלא רצה להקשיב, הוא המשיך להניע כל אבר בגופו הקטן כמה שיכול היה, נאבק, התנגד לכל מה שסבב אותו, מנסה להחלץ. לא מוכן לקבל כלום כעובדה סטאטית, הכל עורר בו התנגדות ועל כן בדינמיות של גופו הזעיר הוא קרא תגר על הסטאטיות השמנונית האדירה שהקיפה אותו מכל הצדדים. חברו מזמן שקע לתוך ביצת השמנת ולא נודע שבא אל קירבה, אך הוא, המשיך לבטוש ולפרפר , ונראה שמעשים אלה לא נתנו לפי שעה לשמנת לבלוע אותו; איך שהחלה השמנת לבלוע אותו הוא ניער אותה על ידי תנועות גפיים נמרצות. אך די מהר הוא החל להחלש, ותנועותיו נעשו חלשות ואיטיות יותר ויותר. ולפני שלא היה בו כוח יותר להניע אבר בגופו, הוא שם לב כי הנוזל השמנוני סביבו נעשה קשה ומוקשה יותר ויותר ולא רק עייפות גופו יוצרת עומסים עליו אלא גם החומר סביבו שהולך ונעשה מוקשה יותר ויותר. חרדה אחזה בו, הנה, לא רק העייפות שלו גם הנוזל עצמו כבר לו נותן לו לנוע . הכל אומר לו שעליו לוותר, והנה כעבור זמן מה הוא אכן פסק מלנוע אך אז שם לב שאינו שוקע, הוא ניצב לבטח על משהו מוצק וקשה למדי שתומך בו למטה, הוא הביט לצדדים בעיניו הצפרדעיות וראה שצבע השמנת כבר אינו לבנבן, אלא צהוב עמוק, הכל נראה קפוא ונוקשה. מתחתיו הייתה עכשיו יבשה מוצקה. הוא לא היה בתוכה, אלא מעליה. במקום לבלוע אותו המציאות שהוא היה בה נותנת לו עכשיו תמיכה מלמטה. ואז הוא פשוט ניתר החוצה, אל מחוץ לדלי, אל העולם.

ביאור ופרשנות:
ובכן, ככה בעצם עושים חמאה; חובצים בה וחובצים בשמנת, עד שהיא מתקשה, כך מקציפים שמנת לקצפת וכך חובצים אותה לחמאה: מכים בה ומכים בה עד שהיא משנה את מצב הצבירה שלה. מחצי נוזלי למוצק, והשומנים הנוזליים הופכים למוקשים.
הצפרדע הרזה (בלי לדעת זאת) מרד בגורלו, הוא לא היה מוכן להיבלע בביצת השמנת, או לפחות לא היה מוכן להיבלע ללא מאבק. אז הוא התנגד, וההתנגדות שלו שינתה את מצב הצבירה של זה שהוא התנגד לו.
מציאות ה’ככה זה’, ו’אלה פני הדברים’ ‘לא תוכל לשנות את העולם’, ‘תסתגל ותראה מן ניתן להוציא ממנו’, ‘צריך לדעת להסתדר עם מה שיש’, – כל אלה טובים לגבי הרוב שמקבל את הדין ומנסה להנות ממה שניתן. מבחינה זו (בחינת ההנאה מזה שמלקקים לפני ששוקעים בו) – הרוב משול לאותו אדם המתנודד במדבר, שלושה ימים הוא ללא מים, ורגע לפני שהוא גווע בצמא, מגיע מולו אריה, הוא פונה אחורה ומולו מגיח נמר, למטה הוא רואה בור, הוא קופץ ורואה בתחתית ערימה של נחשים, בדרך הוא נאחז בשיח שצומח מן הדופן והנה את הגבעול מכרסמים שני עכברים. לפני שהשיח ניתק מן הדופן הוא רואה מספר טיפות דבש על העלים של השיח והוא מלקק אותם. זהו משל קצר על מצבו של האדם שמתנהג יותר כמו אחיו הקופים שמנסים להסתדר ולמשיך ללקט שורשים מתוקים לפני שיבוא יומם, מאשר כאביו הקדמון של פעם. כיום האדם מצוי במצב של הסתגלות, סובר כי מכל קטסטרופה צריך להוציא את הכיף והתענוג. להסתדר עם מה שיש ולהוציא מזה את המקסימום. (‘כל אחד צריך לעשות את מה שעושה לו הכי כיף’, ‘הכי חשוב להיות מאושר’ וכו’). אך האדם המורד לא מפסיק להתנגד גם אם ימות באפיסת כוחות; הוא לא מוכן לקבל את מה שהוא פוגש בעולם ובחיים כמציאות הבלעדית, והוא מתנגד לא רק כי אין לו מה להפסיד; כזה הוא. ותוך כדי כך הוא מצליח לשנות את המציאות בתוכה הוא נאבק, מאבקו מותיר בה סימן, משפיע עליה. יוצר התפתחות, והתפתחות היא תוצר של אי קבלת המובן מאליו כמציאות היחידה.
בפני כל יצור חי מוצגת ברירת מחדל; להישאר במקום ולקבל את הנתונים הקיימים (כמו הצפרדע הגדול) ולהתאים עצמו אליהם, או למרוד. ותוך כדי המרידה המורד לא רק משנה את המציאות בה הוא חי בתוכה הוא מורד, הוא גם מכשיר את עצמו (מפתח שרירים) בכדי להיות מסוגל לחיות בעולם אותו הוא משנה.
המוות, הניוון והזיקנה יגיעו למי שמקבל את החיים כמות שהם. כי החיים כפי שהם – מובילים לאטרופיה, לניוון וחוסר יכולת הולך וגובר. לאור תובנה זו, החיים הם התנגדות למסלול הידוע שקבעו לנו מראש.
חמאה היא חיים, שמנת היא המצב הקיים הבולע את החיים ועל כן היא מובילה למוות. חמאה זה מה שאנו עושים עם החיים, מהחיים, על ידי כך שאיננו מקבלים את המציאות שאנו פוגשים כמציאות הסופית וכמציאות היחידה.
כדי לעבור משמנת בולענית לחמאה מוצקה שנותנת בסיס ממנו אפשר להגיע לדברים – אסור להפסיק להאבק.
כמעט כל יוצר והוגה גדול ומוערך היה צריך ליצור ולחפש הכרה זמן רב לפני שקיבל אותה. ורק כשמאמצי יצירתו הניבו את החמאה – הוכרה גדולתו. כך שמרד הוא אמירת לא לשמנת כדי להגיע לחמאה. (ולא כי החמאה היא תחנה סופית, אלא כי היא הבסיס ממנו אפשר להתחיל).
בכל שמנת קיים פוטנציאל לחמאה. רק מרידה במצב הצבירה של השמנת יכול להוביל לבסיס חדש, שממנו ניתן לטפס החוצה מן הדלי הנוכחי בדרך את עתיד וחלל רחב יותר”.

הערה: זהו סיפור עם. עיבוד ופרשנות של גבריאל רעם.

שיחה מס 8

1. על נפש וחברה גבריאל: בכל חברה אנשים ממלאים תפקידים דומים לתפקידי איברים בגוף; אנשים מסוימים ממלאים את תפקיד הראש, תפקיד הלב, תפקיד איבר המין. יש אנשים שהם הידיים (הפועלים), יש אנשים שהם הפה של החברה (עיתונאים ואנשי תקשורת) ויש אנשים שהם הנפש של החברה. הנפש בחברה שלנו נמצאת במצב עגום ביותר, בגולה, במצב של ריסוק ופיזור. וכך גם מצבם של אלה שמגלמים את תפקיד הנפש. כמעט כל האברים מלוכדים, יש קשר בין האנשים שממלאים את תפקידי הלב, הראש, אברי המין וכו’. הם שייכים לקליקה כלשהי, מתקשרים ומחזקים האחד את השני. ואילו אנשי הנפש מבודדים, אאוטסיידרים. אין להם שום ארגון שמאגד אותם. בחברה- הנפש שלנו מצויה בפיזור, חיה אצל מספר לא גדול של אנשים שבעיקר נמצאים בשולי החברה. ואם לא בשוליים, חייהם האישיים מצויים בקשיים גדולים. כי הנפש, בחברה הזו, מצויה בגלות, וכך גם האנשים שמייצגים אותה.
2. על מיקוד, כאב ועוצמה גבריאל: לחיות עם האמת של עצמנו- עושה אותנו ליותר עוצמתיים.
   אדם שאינו מחובר לאמת שבו, נמצא במין ערפול, שינה כזאת. וברגע שהוא יהיה מחובר למה שקורה לו, כלומר, יהיה ער תודעתית, הוא יהיה ממוקד יהיה חד יהיה עוצמתי.
   כשאדם מצוי במצב פסיכולוגי רגיל, (כלומר במגננה על רגשותיו) -הרגשות נמצאים במצב של עמעום. הם מעמעמים ונמלטים מכל מפגש עם מהות וסיבה שורשית. וכשזה נעשה הרבה פעמים -העמעום נעשה המצב הטבעי של רגשות המצויים במגננת יתר. ככל שהלחץ על הסיבה השורשית יותר חזק- כך גדל הרצון להימלט לאפיקים הטכניים (“זה לא אני זה הפקקים”). קח אחריות על הסיבה המהותית.

ומה הסיבה העיקרית לעמעום הזה? התשובה: כאב. אחת הסיבות לכך שגם אנשים נפשיים לא מחפשים להגיע פנימה לאמת הפנימית של עצמם היא הכאב. האמת אודות עצמנו השוכנת במעמקים שלנו, יכולה מאוד להכאיב. יש לנו דימוי עצמי ומה שלא מסתדר איתו נקבר פנימה. אז אנשים לא מנסים להתחבר למרכז כובד פנימי כי הם מפחדים שיכאב להם, מפחדים להיפגע. אנחנו עסוקים בלהוציא המון אנרגיה כדי לא לאפשר לעצמנו לפגוש את האמת המכאיבה של עצמנו. אנחנו עוקפים כל הזמן את שדות המוקשים של הכאב. ככל שחודרים יותר עמוק פנימה כך יותר כואב. קברנו את האמת אודות עצמנו עמוק עמוק בפנים. בגלל הדיסואננס האמוציונאלי שיכול להגרם לנו.
וכך, המקומות שנגיע או לא נגיע אליהם בתוכנו, מוכתבים ע”י רמת הכאב שאנחנו כל הזמן רוצים למנוע מעצמנו. ברגע שאתה מגיע לקטע שבו אתה אמור להרגיש טיפת כאב, אתה עוזב את הנקודה ויוצא לפיזור, לחוץ- ואז אתה נרדם לגבי מה שבאמת קורה. אם המשהו הזה שבעטיו אתה אמור להכנס פנימה ממשיך להציק, אתה נותן לעצמך איזשהו הסבר, אתה מורח את זה, העיקר לא לחוש כאב.
אבל חייבים לעבור דרך הכאב. כל דרך לעלות לרמה הגבוהה יותר של עצמך, חייבת לעבור דרך המעמקים של עצמך, ושם צריך לעבור דרך הרבה כאב. אם מצליחים לא להרתע מן הכאב, יגיע בשלב מאוחר יותר מצב, שבו האדם חי כבר עם הכאב עד כדי כך שהמוח מפריש אנדורפינים והוא מתחיל להיות “היי”, אבל בהתחלה זה לא נראה ככה. הנקודה היא שאם אדם רוצה להיפתח נפשית ולהתפתח תודעתית, הוא לא יכול לעקוף את הכאב והדוגמה הכי טובה זה מכון כושר; אתה לא יכול להגדיל את נפח השרירים שלך ולהיות בן אדם עוצמתי ובעל גוף חטוב וחזק אם אתה לא מכאיב לעצמך, אם אתה לא גורם לכאבים בשריר. אם אנחנו רוצים חיים סבבה וללא כאב, אנו חייבים לקבל את העובדה שבסופו של דבר נהפוך לרפוסים ושטוחים בלי שום רמת עומק, ובלי שום עוצמתיות פנימית.

3. מיקוד תודעתי גבריאל: אדם צריך ראיה של צייד, שזה אומר: ראיה ממוקדת לפנים. ברגע שהדברים מתפזרים לצדדים, הכוח המנטאלי שלו הולך לאיבוד. מה שקורה בדרך כלל במוחו של אדם זה שמחשבה מתחילה לתפוס תאוצה ונפח, וכשהיא רק מצליחה להגיע לרבע של עצמה- היא מתחילה לשוט ולהתפצל לארבע מחשבות קופצניות וקוצפניות. למחשבה אין סיפק להגיע למודעות ואז אתה לא יודע על מה אתה חושב. אין לך מחשבה אחת שאתה רץ איתה, במקום להעמיק עם מחשבה אחת, יש אורגיה היפראקטיבית, פאניקה מחשבתית. במקום מחשבות בצורה של תור גרמני או אנגלי, מחשבות בצורה של תור ישראלי או איטלקי…
   כשאדם ממשיך ללכת עם המחשבה ברחוב החשוך ללא פחד (מבלי לפזול לצדדים כל הזמן), הוא ממוקד. בחשיבה בלתי ממוקדת, אדם נמצא בפריפריה של התודעה שלו.
   השאיפה צריכה להיות כלפי תודעה ערה, פעילה, חזקה, אבל בעיקר ממוקדת ומהודקת. אתם חייבים לאסוף את התודעה שלכם מכול הגלויות שהיא נזרקת אליהם, ולמרכז אותה בכיוון מסויים.
   וככול שתהיו איתה יותר זמן והיא ממוקדת- כך יהיה לכם יותר עוצמה וכושר חדירה לתוך הדברים. אנשים משכמם ומעלה, יוצרים דגולים או מנכ”לים- הם אנשים שמצליחים לא לתת לתודעה שלהם להיגנב. תודעת לייזר. מיקוד תודעתי עושה איזון בין האונה הימנית לשמאלית. הוא גם מביא אותך ל ‘כאן- עכשיו- אני- אתה’, וזאת בניגוד למיקוד החיצוני הקיים בדרך כלל. הבעיה במיקוד חיצוני שהוא מוציא אותך מעצמך והתודעה שלך הולכת לאיבוד. כשאנשים ממוקדים הם הרמטיים, סוגרים את הדברים, ואז הדברים יכולים להיבנות. רוב הזמן, הם עדיין כל כך מפוזרים, שכמעט כול מה שהם קולטים בורח דרכם ולא חוזר אליהם. דבר נוסף, כשאנשים לא ממוקדים הם ריקים. כשאדם לא ממוקד העוצמה שלו מתפזרת להמון המון כיוונים ולא נשאר לו כלום לעצמו. אין מתח רוחני ללא הרמטיות ומיקוד.
   ובסוף הדברים, הערה: תודעה ערה מורכבת מאספקט נשי וגברי, החיים בסינרגיה, האספקט הגברי זה המיקוד שדובר בו בקטע הזה. האספקט הנשי, זו היכולת האינטואיטיבית-מדיטטיבית. היכולת להשאר עם משהו בחלליות מאפשרת. ורק אם המיקוד התודעתי והמצב המדיטטיבי מתמזגים, אפשר להגיד שלאדם זה יש מצב תודעה גבוה או ערני.
4. יחסים בין אנשים בקבוצה גבריאל: אם נתבונן בכמה גברים בחדר אחד, 90% סיכוי שיהיה מתח, תחרותיות, איזו שהיא הרגשה של חוסר נוחות, שאחד מנסה להקטין את החלל של השני. לא יתכן מצב שיש שני גברים בסיטואציה אחת, שאחד לא ינסה להראות לשני “למי יש יותר גדול”, ינסה להוריד את השני וכולי… כשאתה נמצא עם גברים אחרים אתה תמיד חושש שאם תפתח את עצמך ותראה חולשה, הוא יכניס לך. כשכמה גברים מצויים בחדר אחד, מתחיל מאבק על מרחב השליטה, מי לוקח יותר (מרחב).
   עם זאת, ברור שזה לא נעשה בגלוי, כדי לקבל מושג על הדברים הסמויות והבלתי מילולית בהן אדם אחד יכול להקטין טריטוריה על אדם אחר ולהגדיל את שלו על חשבונו1:
   ולמרות שזה סמוי ומתחת לפני המודעות המוסכמת, זה המצב הקיים, המצב ההפוך לזה הוא מצב בו כל אחד מנסה דווקא להיות ג’נטלמן- שזה אומר: לוותר על הפריצה הגברית לכבוש ולשלוט- ולתת לזולת את המקום. כשאדם מצוי בסיטואציה שכולם מאפשרים חלל לכולם, הנשמה שלו נושמת. דומיננטיות- היא הדבר המכוער ביותר. אין זכות לאף בן אדם להיות שתלטן על בן אדם אחר. הדומיננטית מכווצת את הנפש, ואז הנפש כל הזמן נמצאת במצב של מגננה וקושי.
   המצב הטוב ביותר להיות בו- זה להיות כה נינוח ומאופשר, על ידי אחר או אחרים, עד שהנפש ממלאת את המרחב הפנימי.
   אנשים אינם תמימים כמו שהם מציגים עצמם. כל הזמן יש מאבקי כוח. אנשים יכולים מאוד לאהוב האחד את השני, אבל תוך כדי האהבה, מאבקי כוח נכנסים ויוצאים מתוך ואל מערכת היחסים. ולא רק בקבוצה, גם במשפחה שיש בה המון אהבה, יכול להיות שעיר לעזאזל, שהוא בד”כ החלש והרגיש ביותר, ויתר בני המשפחה מנקזים דרכו תסכולים ומועקות.
   דומיננטיות זה מצב שבו השתלטן לא מאפשר את האחר. העונש של השתלטנים הוא בשתלטנות שלהם, כי הם קודם כל שתלטנים על עצמם, על הלב שלהם, הכבד שלהם, המחשבות שלהם, הרוחניות שלהם וכו’. אם אתה לא מאפשר אנשים אחרים אתה קודם כל לא מאפשר את הנפש של עצמך. זה פותר את אחת הסוגיות המרכזיות והבלתי פתורות במקרא- צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
   לפני שאתה רשע למישהו אתה רשע כלפי עצמך. אתה מעניש את הנפש שלך קודם כל, לפני שאתה רע לאנשים אחרים.

שיחה מס. 9

”Faith of consciousness is freedom
Faith of feeling is weakness
Faith of body is stupidity.
Love of consciousness evokes the same in response
Love of feeling evokes the opposite
Love of the body depends only on type and polarity.
Hope of consciousness is strength
Hope of feeling is slavery
Hope of body is disease.”
Gurdjieff
הרחבת התודעה לגבי מה שקורה

גבריאל: כולנו חיים בתחום של חוסר מודעות לגבי הזולת. בין היתר בגלל שהוא לא טורח לעדכן אותנו לגבי מה שקורה אצלו. היות וכך עלינו לקחת אחריות על מה שלא ידוע אצלו. בדרך כלל אנו מתעלמים ממה שלא מובן מאליו עבורנו, אך צריך לאמץ מנטאליות של קצין מודיעין בקו הקדמי, או כמו שהשייך אומר לבנו: “אתה צריך לשים לב לדברים שהם לא מובנים מאליהם, לדברים שנמצאים מחוץ לידוע לך, שאל את עצמךמה אני לא יודע?, מה אני צריך לדעת?”1
מה שאנשים מראים בתגובה לאנשים אחרים הוא רחוק למדי ממה שבאמת קיים בהם ביחס לזה. ועל כן, אדם צריך כל הזמן לנחש איך אנשים אחרים היו אמורים להגיב. על שוחר התודעה למפות את חלל חוסר התגובה של אנשים סביבו, למפות אותו בהתאם למה שהוא יודע שאמור ויכול להיות, מחוץ למה שמקובל וגלוי בשדה התרחשות הנוכחי. על שוחר התודעה כל הזמן להימצא עם המחשבה שלו צעד אחד קדימה, צעד אחד הצידה, צעד אחד לאחור- זו ערנות מחשבתית. זאת משני טעמים. טעם אחד הוא ששדה התודעה של האדם בדרך כלל מכסה רק עשירית ממה שקיים ומה שמשודר. תשע עשירות של קרחון התקשורת והרושם תמיד שקועים מתחת למימי התודעה. ככה זה מעצם טבעה של המציאות התקשורתית- תשע עשיריות סמויות ורק עשירית גלויה. הטעם או הסיבה השנייה היא שאנשים למדו להיות פוליטיים וחמקניים ביחס למה שהם מביעים. התקשורת שלהם מצייתת פחות לאותנטיות ויושרה, ויותר ביחס לאינטרסים. לכן צריך להתייחס ולנסות לקלוט את מה שלא נאמר, לא מובע, לא יוצא החוצה. זאת ניתן לעשות על ידי התייחסות לא למה שישנו אלא למה שאיננו. כשאדם מסתכל על שעון, הוא יכול להסתכל על השעון, כעצם, כחפץ, או שהוא יכול להסתכל על כל החלל שמחוץ לשעון, במקום על השעון. ככל שאדם יצירתי ובעל רמת תודעה ערנית יותר- כך הוא לוקח בחשבון את החללים שמחוץ ובתוך מה שנאמר (ואז הוא מאפשר למה שלא מובן מאליו לחדור לחלל שהוא מאפשר).
לחיות ברמת תודעה גבוהה, זה לחיות במה שלא נאמר, מה שלא נעשה, במה שיכול היה להיעשות! זו גישה יצירתית למציאות. ברגע שאתה ממוגנט (ומהופנט) על ידי מה שנעשה, מה שנאמר, זה מכסה לך את כל הספקטרום, ומסתיר לך את המציאות. אתה רואה את החלקים הנסתרים של המציאות רק כשאתה מתייחס למה שהיה יכול להיאמר ולא נאמר! אז אתה מקבל את כל התמונה. המציאות מורכבת ברובה מחללים ורק מיעוטה מנוכחויות. זה כמו שבגוף האדם למעלה מ 90% חלל2,
המציאות הקוונטית של הכסא היא שרוב הכסא הוא חלל, כשאנחנו מסתכלים עליו הוא נראה לנו מוצק. לאדם ברמת תודעה ערה יש ראייה קוונטית שמתייחסת לחלל הבין תאי, לתנועות הפנימיות בתוך משהו, הוא פחות מתייחס למה שאדם אחר אומר ויותר למה שלא נאמר, למשל לחוסר התגובה, כשיכולה להיות או שאמורה להיות. האדם בעל התודעה חי לא פחות בשרטוט של מה שיכול היה להיות מאשר במה שקיים. עבורו, החלק המשמעותי בתגובתו של הזולת, הוא מה שאותו אדם לא אמר. כשאדם לא מתמצא בכדורגל- הוא רואה רק את הכדור ואת הבעיטה. הם עבורו הדבר היחידי שיכול להיות. אך ככל שבנאדם יותר אומן כדורגל, הוא רואה את כל הספקטרום של התגובות האפשרויות ורק על הרקע הזה הבעיטה מקבלת משמעות. כלומר המשמעות של משהו היא תמיד על הרקע החלל שמסביב והחלל שבפנים, על רקע האין. ככול שבנאדם מפותח יותר מבחינה תודעתית, החלל סביב ובתוך משהו – משחק יותר תפקיד עבורו, ובכלל, המשמעות של משהו היא רק על רקע החלל (ההעדר) שבתוכו הוא משחק3.

2. ראיה קוונטית גבריאל: כל שיחה מתחילה במשפט הראשון. במשפט זה ישנם חללים, שטחים מתים, או מערות, חללים פנימיים שלא השתלבו במשפט הראשון. המשוחח התודעתי, מעוניין במה שלא נאמר, והוא מחזיר את הדובר לחללים הבינתאיים של המשפט שלו, עושה זאת בצורה של שאלה סוקרטית. סוקרטס היה פילוסוף שהחזיר את השאלה של התלמיד בחזרה אליו, כדי שיפשפש בחלל של מה שלא אמר. על שאלות סוקרטיות מודרניות, בספר: ‘קפה סוקרטס’4.
   האדם הער תודעתית בא להעמיק את הסתום במה שנאמר. הוא לא מתייחס למה שברור ומרחיב אותו, הוא מתייחס למה שסתום ומרחיב אותו. הוא לא מחכה למשפט הבא שיבהיר את המשפט הראשון, הוא ישר קופץ לתוך החלל הבין תאי של המשפט הראשון. הוא נכנס לאטום של מה שנאמר, כלומר משייט בתוך התוכן של הדברים. רוב האנשים רוצים לדעת ‘מה עוד’, בעוד לאדם בעל התודעה הערה והרחבה- מספיק משפט אחד וכבר הוא יכול להתחיל את המסע פנימה, כי קוונטי זה לקחת את האטום ולהתייחס לחלקיקים הבין תאיים. האדם התודעתי לוקח משפט, והוא משייט פנימה לתוך חלקיקים שבתוך מה שנאמר, ומתוכם משחרר אנרגיה סאב-אטומית, שמזרימה אנרגיה אדירה המחיה וממריצה את התהליך השיחתי.
   .
3. הרחבת התודעה לגבי רגשות גבריאל: ככל שאדם מצוי ברמת תודעה נמוכה יותר, כך גדולה יותר נטייתו להסתפק בתשובות של נוחיות, ואילו האדם שיש בו תודעה ערה לגבי החיים, שואל עצמו (שאלות סוקרטיות): “למה זה?” ועוד פעם: ‘למה זה’, וכו’. עד שהוא מגיע לקטע של ‘אין יותר שאלות’. כשנותנים הסבר למשהו, לעתים קרובות ההסבר הינו כיסוי לשאלה האמיתית שלא נשאלה. למשל כשאתה אומר: ‘זה מוצא חן בעיני’, זה לא אומר הרבה, זה אפילו יותר סותם מאשר פותח, משפט כזה זה כמו תווית שמכסה את כל הבקבוק ולא יודעים מהו הנוזל שיש בפנים. כדי שנדע מה בתוך הבקבוק -אתה צריך להגיד מה בך רוצה את זה, או מה בדבר עצמו מוצא חן בעיניך, או מה זה עושה לך, או למה אתה רוצה את זה. יש משפטים שבנאדם אומר מתוך כוונה לא לגלות את האמת, כי אולי יש דברים ביחס לעצמו שהוא מסתיר. במקרים כאלה השאלה שאמורה להישאל היא: מה במערכת הנפשית שלך בנוי כך שהמשהו המסוים הזה מוצא חן בעיניך, או מה בו מוצא חן בעיניך? או מדוע דווקא הוא? איזה צורך זה משרת אצלך? זה אולי נשמע כשאלות של פסיכולוג, אך בגלל נטייתם של אנשים לעמעם ולסוכך ולהעלים נקודות שיכולות לגרום להם לדיסונאנס ריגשי, השאלות הללו חיוניות בדיאלוג של אמת, כדי להגיע לרמה שבה הדברים מתחילים לחיות ויש בהם עוצמה ודינמיקה, והם מאבדים מן השיטחיות הפוסטרית והמכאנית שלהם בדרך כלל.
4. חיי חברה וחינוך מול חיי תודעה גבריאל: חיים ללא תודעה הם כמו חיים ללא עיניים- רק שעיניים הם אבר מוחשי ותודעה היא אבר רוחני. כולם יודעים שבלי עיניים אי אפשר, אבל מה שנכון במישור הנראה גם נכון במישור הנסתר. זה שהוא נסתר לא אומר שהוא לא חשוב. זה שלא רואים משהו, לא אומר שהפונקציה שלו פחות חשובה. במפעל רואים את הפועלים, את אנשי השיווק, אפילו את המזכירה. את המנכ”ל לא רואים. וזה לא אומר שהוא לא חשוב.
   ועוד דבר, אם אדם התרגל לחיות בלי עיניים, זה לא אומר שעיניים אינם אבר קריטי. אותו הדבר לגבי התודעה.
5. לימוד טכני מול לימוד מהותי גבריאל: יש הבדל בין לימוד של דברים טכניים, ללימוד של דברים מהותיים. בלימוד טכני מי שמבין הכי טוב, מקדם את הכיתה. בקבוצת לימוד שבה עוסקים בענייני רוח ותודעה – דווקא מי שמבין הכי פחות הוא שמקדם את קבוצת הלימוד. כמו בגוף האדם, זה לא מספיק שהמוח מבין שצריך לזוז קדימה. עד שהרגליים לא מבינות זאת, שום דבר, כולל המוח, לא זז. פגישה של קבוצת לימוד בענייני מודעות ותודעה- צריכה להתנהל על סמך חוסר ההבנה של הבנאדם שהכי פחות מבין. בלימוד תודעתי לא שאולים מי מבין, ומה הבנת? אלא מי לא הבין, ומה לא הבנת ולמה? ומדוע כך? לימוד תודעה הוא לימוד שמצריך חדירה למישור הסמוי. וכדי לעשות זאת צריך למצוא את נקודת החדירה למהות, והיא נמצאת במה שהכי לא ברור. התקדמות במישור התודעתי אינה נעשית על ידי קידום מה שהובן אלא על ידי כניסה לתוך מה שלא הובן. בדיקה ובחינה של מה שיוצר חוסר בהירות, של מה שלא מסתדר, של המובן מאליו, וגילוי מתחתיו את הדרך למהות. האדם שלא מבין, מגלה לעיתים קרובות את מה שהאחרים לקחו כמובן מאליו, ובדרך כלל הוא לא מבין לא כי הוא טיפש, אלא כי הוא פחות מסוגל להוליך עצמו שולל לגבי הסברים ריקים. כך שהתקדמות בלימוד תודעתי נעשית דרך התמקדות על חוסר ההבנה. דרך מה שלא מסתדר, דרך מה שלא ברור- חודרים למישור הסמוי. ומי שלא מבין הוא לעיתים קרובים זה שלא מסוגל לטאטא הצידה את המשעול אל הליבה בטענות טכניות. זוהי למעשה גרסה של הילד הקטן בסיפור ‘בגדי המלך החדשים’.
   את המוטיב הזה ניתן גם למצוא ב’טיפש הכפר’ שמתגלה כלא טיפש כלל. ליצן החצר שמתגלה כאדם החכם בחצר. והדוגמא הטובה ביותר היא מולה נאסר א-דין, שמגיב תגובות אידיוטיות אך יש בהן חוכמה רבה5.
6. להיות נאמן לנפש שלך מול אחרים גבריאל: בחברה שלנו הדימוי העצמי של האדם מורכב במידה רבה מהדרך בה אחרים רואים אותו. ברגע שהוא רואה עצמו דרך עיניים של אחרים – הוא כלוא, כי אז הוא מוגבל על ידי מה שהפחדים שלו מדמיינים שהאחרים מרשים או לא. לראות עצמך דרך העיניים של האחרים, זה כל הזמן לעמוד למשפט, וכל הזמן לצאת אשם. על זה נסב ספר שלם של פרנץ קפקא: ”המשפט”, אדם עומד למשפט על ידי הכלל ולא יודע על מה. והוא חש אשם כי הניכור שהזולת המאורגן משדר ליחיד המחפש הוא ניכור שמתקבל כשיפוטי וסטיגמטי. ואז אתה מתדרדר לשלב הבא, שבו אתה מנסה לחיות את חייך בהתאם לדרך בה נדמה לך שה”הם” חיים את חייהם. אך אתה רק יכול לחיות את החיים שלך, ובכלל, ה”הם” עצמם רחוקים מאוד מהחיים שלהם6. והסכנה לרקוד לפי החליל של הרוב אורבת גם לאנשים המיוחדים והייחודיים, הם עלולים ללקות בחולשת דעת, ואז הם מנסים לחיות חייהם לפי איך שנראה שאחרים חיים את חייהם. נכנעים לפיתוי של ללכת בדרך האמצע הבינונית ולוותר על החיפוש. אך אצלם זו בעיה, כי יש להם נפש מיוחדת ולהם קשה יותר מאחרים, ועל כן הם עלולים ליפול לסכנה של שפיטה עצמית על שאינם יכולים להיות בינוניים כמו כולם. אדם כזה צריך להגיע למצב הפוך- במקום להגיד ‘לא’ לנפש שלו ו’כן’ לציווים החברתיים (בתוך עצמו), עליו להגיד ‘כן’ לנפש הזאת. צריך לחבק אותה. קל לתפוס אותה כחטוטרת (כי היא הפריעה להשתלב בחברה), אך היא הברכה. היא עשתה אותך שונה לכן היא קללה, אבל היא ברכה.
   (ועל כך כתבתי בסיפרי: ”אאוטסיידרים ומורדים”, הקללה היא להיות אאוטסיידר, מוקצה ושונה לרעה, על האאוטסיידר להוציא מן הזיתים המרים של האאוטסיידריות את שמן הזית הזך של המרידה בחברה כ’ראה וקדש’7.
7. “אני בסדר ” ב’

הערה: כפי שכתוב במבוא, הפניה כאן היא בלשון זכר, היא אמורה להיות בלשון נקבה, ולפחות לפנות לשני המינים כאחד.

גבריאל: אנשים הורסים את עצמם. והם עושים זאת על ידי השחתת הדימוי העצמי בכל פעם שנראה שהם פישלו. אנשים לא מפרידים בין הפאשלה ובין הירידה על עצמם. הם לא מודעים לכך שהם עושים את זה (הורסים את עצמם). נראה להם שהירידה על עצמם היא המשך ישיר ונובע של הפאשלה, אבל אין קשר בין השניים. ניתן וחיוני לעצור בשלב הפאשלה ולא להדרדר אוטומטית לירידה עצמית. הירידה הזאת על עצמך היא נוראית, לכל אדם ובמיוחד לאדם שחפץ לעשות עבודה פנימית. וזאת מכיון שהיא פוגעת קשות בדימוי העצמי. עכשיו, הירידה על עצמך מתבטאת במילים: “אני לא בסדר”. וכאן, בדיוק במשפט הזה – עצור, וסרב לעבור את הקו הזה. לא משנה מה אתה עושה, כל עוד אתה לא שודד, רוצח, אונס- אתה בסדר. נסה לעשות חוזה עם עצמך, פשוט להגיד: ”מה שלא יקרה מעכשיו, לעולם זה לא יגרום לי להפנות עצמי כנגד עצמי, לבעוט לעצמי בראש”. ויותר אתה לא עובר את הקו הזה. נכון, אתה מפשל (כמו כולם), אבל החוכמה היא לדעת לפשל מבלי לשחוט את עצמך. אפשר (ורצוי) לבוא ולהגיד: “טעיתי” אבל מיד להגיד: ”אני על הכיפאק. אני נותן לעצמי גיבוי”. זה כמו כשהיית ילד, אתה בא מבית ספר לאחר שהמורה צעקה עליך, אתה צריך לחוש שההורים שלך יתנו לך גיבוי. כאן זו בעיה גדולה מאוד, כי אם להורים יותר חשוב הנורמות החברתיות הם יצלבו את הבן שלהם, ואז הילד יגדל ללא דימוי עצמי חיובי בכלל. קודם כל ההורים צריכים לתת לו גיבוי. אחר כך אפשר לדון מה בהתנהגות של הילד הביא לכך שהמורה נזף בו, להפיק לקח ולהמשיך הלאה, אך לתת לו תחושה שהוא, קודם כל ותמיד, בסדר. וכך גם אתה, כלפי עצמך: אתה קודם כל צריך לגבות את עצמך. אתה יכול בהחלט לסקור את מה שעשית לגבי דברים שאתה צריך לעשות יותר טוב (או לא עשית והיית אמור לעשות), אבל כל זאת ראשית לא בזמן שהפאשלה מתגלית, אלא בזמנך החופשי כשאינך ‘חם’ על זה יותר ושנית, לעשות זאת מבלי לפגוע בדימוי העצמי שלך. בקיצור: אל תרד על עצמך. לרדת על עצמך הוא סרח עודף הרסני ובלתי מתבקש בכל סיטואציה של פאשלה, אין צורך. והנזק שאתה גורם לעצמך הוא עצום. פשוט לא לעשות את זה! בכל פעם שיש לך סיטואציה שאתה מפשל, שמח על זה (שאתה מפשל), כי אז יש לך הזדמנות לבדוק אם אתה יורד על עצמך… אך הבעיה של השחתת הדימוי העצמי, אינה הבעיה החמורה ביותר בכל זה. הבעיה הגדולה ביותר היא, שבכל פעם שאתה יורד על עצמך, הנפש מתכווצת. אתה חייב להגיע למצב שהנפש שלך כל כך תסמוך עליך, שהיא תגיד “הוא לא יפגע בי”. הנפש- היא הנסיכה שלך ואתה האביר שלה, אתה חייב להפסיק להיות האינקוויזיטור שלה. אתה האינקוויזיטור לא בגלל שאתה בנאדם רע אלא בגלל שאתה לא עומד בלחץ הקבוצתי של האנשים שרוצים שתהיה קונפורמי. בסופו של דבר קונפורמי לא תהיה, אבל תמשיך להציק לנפש שלך. ואתה נמצא באמצע.
אתה חייב אוטונומיה. מיעוט מבודד במדינה חייב אוטונומיה. אתה מיעוט מבודד בתרבות הזאת, אתה אאוטסיידר. כל אחד רואה לעצמו זכות לפלוש לטריטוריה של אאוטסיידר. כמו שאמרה דליה רביקוביץ’ בראיון ל”מחשבות” בשנות השבעים של המאה הקודמת: “גרושה, זו מאפרה שכל אחד רואה לעצמו זכות (או חובה) לכבות בה את הסיגריה שלו”. אחד מן הירידות העצמיות הנפוצות אצל צעירים היא התחושה שהוא לא מגובש לגבי העתיד שלו. החברה דורשת מן היחיד שידע מיד מה רוצה לעשות עם חייו. הטענה שלהם כלפיו, שעליו למצוא מה הוא רוצה לעשות ולעבוד בו. והוא אומר “אני לא יודע בינתיים מה אני רוצה לעשות”. ואילו אני אומר לו: זה שאתה צריך למצוא מה לעשות עם עצמך זה ברור, רק אל תרד על עצמך זה הכול8.

8. זרם המודעות עובד בכיוון ההפוך’ גבריאל: ככה זה החיים שלנו; אנחנו מסתובבים עם כל מיני דברים שאנחנו עגמומיים בגללם, אך אנו עגמומיים פחות בגלל הדבר עצמו כמו בגלל מה שאנו עושים לעצמנו בעטיו. ומה שצריך זה לגלות מודעות, למצוא מה אנחנו עושים לעצמנו שאנחנו לא מודעים לו ולפוגג את זה.
   במקום ללכת עם הזרם של הפאשלה, האשמה עצמית ומשבר פנימי, ללכת בכיוון ההפוך, מן הכיוון של העגמומיות, נגד הזרם של ההאשמה עצמית, כלפי הסיבה שכל זה קרה. ואז יגיע השחרור.
   זרם המודעות עובד מכיוון הפאשלה כלפי הסיבה, נגד זרם ההזדהות. ואילו זרם ה’אני לא בסדר’, עובד מן הפאשלה כלפי שיפוט עצמי שבסופו דכאון.
9. הדרך הרביעית

הערה: שיחות אלו מייצגות גישה ודרך התייחסות שקראתי לה: ”הדרך החמישית”. הדרך החמישית מבוססת במידה זו או אחרת על הדרך הרביעית.
בשנות השבעים הייתי בקבוצות הדרך הרביעית באנגליה.
הדרך הרביעית (שפותחה בתחילת ולקראת אמצע, המאה ועשרים), היא נקודת יציאה, נמל האם והדרך החמישית הינה ההמשך, התוספות והעידכון לשנת 2010. (אתר הדרך החמישית: www.5thway.com ).

גבריאל: גורדייף, מייסד הדרך הרביעית (למרות שהוא אומר שהיא הייתה קיימת לפניו) אומר, כי המצב של האדם כיום הוא מצב מוגבל, כמו פקעת של פרח שעדיין לא יצא ממנה הפרח. כלומר, האדם שאנו רואים בעת הזאת הוא אפשרות גולמית למשהו שיצמח ממנו. הוא נותן דוגמא לכך מתחום הבניין. האדם הוא כמו גורד שחקים של 30 קומות, אבל חי במרתף. התפתחות זה בעצם להגיע למה שאפשרי לבנאדם; בניין מעל לאדמה, עם חלונות פתוחים לשמיים ואפשרות לראות את הנוף.
לפי הדרך הרביעית ניתן לחלק את כל הדרכים האפשריות להתפתחותו של האדם לשלוש דרכים בסיסיות.
דרך ראשונה- פיזית, אינסטינקטיבית מוטורית- דרך תנועה ועשייה- דרך הפקיר.
דרך שנייה- רגשית- דרך הנזיר.
דרך שלישית- אינטלקטואלית- דרך היוגי.
שלושתן מתמזגות לאחת על ידי פיתוח התודעה וזו הדרך הרביעית. לפי גורדייף, זו דרך עתיקה מאוד ושורשיה נעוצים בעבר הרחוק בתקופות קדם היסטוריות. לדבריו, בזמן הופעתה של הדרך הרביעית נוצרת אפשרות חדשה לאלה שרוצים להתפתח אבל לא יכולים לעשות זאת באחת משלושת הדרכים המסורתיות. זמן מסוים לאחר שהופיעה היא מתחילה להעלם. במאה ה-20 הופיעה הדרך הרביעית מחדש והוצגה בעיקר בעזרת קבוצות העבודה והספרים של גורדייף ואוספנסקי, תלמידו. (אך במידה מסוימת גם על ידי קרישנמורטי, וקרלוס קאסטנדה). הדרך הרביעית רואה את האדם הרגיל, שלא עובד על עצמו, כאדם שעובד באופן מכאני-אוטומטי, עובד רק על סמך גירוי ותגובה, ולכן הוא נקרא אדם-מכונה; לא מפותח, מגיב לגירוים. לאדם האמיתי יש כוח רצון ותודעה. לאדם- מכונה יש רק אגו- דמוי רצון שמבוסס על חיקוי. האדם שלא עבד על עצמו הוא ללא תודעה, ולא יכול לעשות שום דבר מעבר לתגובות הנוצרות דרך גירויים. אלה בעצם רוב האנשים שאנו פוגשים. לאדם שלא עבד על עצמו יש “אגו”- דמוי רצון, משמע חושב שהוא יכול לעשות דברים, שיש לו כוח רצון, אך הוא לא יכול לעשות שום דבר, הוא רק חושב שהוא יכול. כל מה שיש לו, כאמור, זה אגו. ומה האגו רוצה? שני דברים: כמה שיותר כיף והנאה, וכמה שפחות כאב וסבל.
גורדייף אומר שהאדם הפוטנציאלי, הגולמי מבוסס על חיקוי – מחקה אנשים אחרים, ועל ידי כך הוא מבטל את העצמיות שלו ואת הפוטנציאל שלו (מתוך אותו רצון להיות כמו האחרים).
מה שאנו קוראים לו חיים זה בעצם תנועה מכאנית בזרם החיים האוטומטי. כל מה שנקרא רצון, החלטות, חופש- בחיינו, הם למעשה שילוב של מקריות והצטלבות של תשוקות שונות. ובחזרה לשלושת הדרכים של האדם לעבוד על עצמו; גורדייף אומר שכל אחת מהדרכים הללו מתאימה לסוג מסוים של בני אדם. אך עבודה על התודעה מתאימה לכולם, אך לא כולם יכולים לעשות אותה, כי היא תובענית מאוד. ההבדל בינה לבין עבודה רק על מישור אחד הוא כמו ההבדל בין נגן של כלי אחד ובין נגן שמנגן על שלושה כלים בעת ובעונה אחת, או מנצח שצריך לפחות לתזמר ולנצח על תזמורת שלמה. עם זאת, אם אתה עובד על עצמך תודעתית, זה גם משפיע עליך אינטלקטואלית, אמוציונאלית ופיזית, כי התודעה היא מעל לכול ומאחדת את הכל בתוכה.
ש: בנאדם נולד עם אגו?
גבריאל: כן.
ש: תינוקות הם ברמת ה- BE?
גבריאל: או קיי הנה התשובה שלי (לא של גורדייף…), כן. תינוק הוא ברמת ה-BE , ואז הוא הופך לילד והילד מפתח אגו. ה- BE הוא המהות, היא הזרע. האגו זה השורשים. אך במקום שהשורשים יצמיחו את האני הבוגר (מה שהיה אמור לקרות בסביבות גיל 13)- החברה שמה התניות רבות שלא נותנות לשורשי האגו להצמיח את גבעול העצמי הבשל והתודעתי. האגו זה ‘אני’ של שורשים, במקום ‘אני’ של גבעול, עלים, פרח ופירות. זה סוג של עצמיות גסה, מחוספסת, מתאימה לאדמה ולסלעים ולחושך, ולא לשמש ולאור ולאוויר ולשמיים.
כל שהאגו יודע זה מה שהשורשים יודעים: לחפש אוכל, ולהימלט מאבנים, כלומר: לחפש הנאה ולהימלט מכאב. אך מה שטוב לאני של שורש לא טוב לאני בוגר ובשל. האגו לא אמור להעלם לגמרי בגיל שלוש עשרה, אלא להפוך למשני, ולפנות מקום למערכת תומכת לאני האמיתי שצומח מעליה. וכך במקום להיות הבוס הוא יהפוך להיות השרת. גורדייף אומר שאני האותנטי של הילד, מצב ה-BE הזה של עד גיל חמש, נעצר על ידי הנורמות ואז נוצר (סביב זה) אני מאומץ. האני המאומץ הוא זה שלא מאפשר לאני הבשל לצמוח מתוך הגלעין של הישות הפנימית הראשונית. גורדייף קורא לשניהם: Essence ו- Personality. ה- Personality זה האני המאומץ, האני החברתי. וה- Essence הוא האני הטבעי, המקורי, המהותי9. המהות של הבנאדם נעצרת בגיל 5 ואז הוא מתחיל לחקות אנשים, ואז האני המאומץ, ה- Personality, הולך וגדל, הולך ותופח, והאני המקורי נשאר בגיל 5. שני דברים גדלים אצל האדם מגיל 5: האני המאומץ והאגו. שניהם ממשיכים להתפתח. האגו רוצה עוד כיף, עוד הנאה. האני המאומץ רוצה להיות בסדר. האני המאומץ הופך אותנו לאמנים בלבישת מסווה ומסכה חברתיים. האגו והאני המזויף הופכים לתחליפים לאני עצמי ראשוני (ישות פנימית, BE) ולאני בשל, מפותח ובוגר (תודעה ערה). במקום אני בשל ומגובש ישנם שלושה מרכזי כובד:
אני טבעי עצור ובלום
אגו
אני מאומץ (אני חברתי).
9

09