(‘Brother Square-Toes’—Rewards and Fairies)
If you can keep your head when all about you
Are losing theirs and blaming it on you,
If you can trust yourself when all men doubt you,
But make allowance for their doubting too;
If you can wait and not be tired by waiting,
Or being lied about, don’t deal in lies,
Or being hated, don’t give way to hating,
And yet don’t look too good, nor talk too wise:
If you can dream—and not make dreams your master;
If you can think—and not make thoughts your aim;
If you can meet with Triumph and Disaster
And treat those two impostors just the same;
If you can bear to hear the truth you’ve spoken
Twisted by knaves to make a trap for fools,
Or watch the things you gave your life to, broken,
And stoop and build ’em up with worn-out tools:
If you can make one heap of all your winnings
And risk it on one turn of pitch-and-toss,
And lose, and start again at your beginnings
And never breathe a word about your loss;
If you can force your heart and nerve and sinew
To serve your turn long after they are gone,
And so hold on when there is nothing in you
Except the Will which says to them: ‘Hold on!’
If you can talk with crowds and keep your virtue,
Or walk with Kings—nor lose the common touch,
If neither foes nor loving friends can hurt you,
If all men count with you, but none too much;
If you can fill the unforgiving minute
With sixty seconds’ worth of distance run,
Yours is the Earth and everything that’s in it,
And—which is more—you’ll be a Man, my son!
n/a
אִם / רודיארד קיפלינג תרגום: ויקיעורכים אם תוכל לשמור על ראשך כשכולם סביבך מאבדים את שלהם ומאשימים בכך אותך, אם תוכל לבטוח בעצמך כשכל האנשים מפקפקים בך, אך להתחשב גם בספקותיהם; אם תוכל להמתין ולא להתעייף מההמתנה, או אם שישקרו אודותיך, אל תעסוק בשקרים, או להיות שנוא, אל תיכנע לשנאה, ועדיין לא להראות טוב מדי, או לדבר בחכמה מופרזת: אם אתה יכול לחלום – ולא לעשות את חלומותיך לאדוניך; אם תוכל לחשוב – ולא לעשות את המחשבות למטרתך; אם תוכל לפגוש בניצחון ובאסון, ולשני המתחזים הללו להתייחס אותו דבר; אם תוכל לשאת לשמוע את האמת שדיברת, מעוותת בידי נבלים לשמש מלכודת לשוטים, או לראות את הדברים שנתת את חייך עבורם שבורים, ולהתכופף לבנותם שוב בכלים שחוקים; אם את כל זכיותיך תוכל לאסוף לערימה, ולסכנם בהטלה אחת של מטבע, ולהפסיד, ולהתחיל שוב מההתחלה, ולעולם לא לדבר על הפסדך; אם תוכל להכריח את ליבך ועצביך וגידיך, לשרת את מטרתך זמן רב אחרי שאבדו לך, וכך להחזיק מעמד כשדבר אין בתוכך, לבד מהרצון שלך שאומר להם:”החזיקו מעמד!” אם תוכל לדבר להמונים ולשמור על יושרתך, או להלך עם מלכים – בלא לאבד את המגע הפשוט, אם אויבים או חברים אוהבים לא יוכלו בך לפגוע, אם כל האנשים נחשבים בעיניך, אך אף אחד לא יותר מדי; אם תוכל למלא את הדקה שלא סולחת, בשישים שניות של ריצה למרחק – שלך היא הארץ וכל אשר בה, וגם – וזה יותר – בני, תהיה גבר! | If you can keep your head when all about you Are losing theirs and blaming it on you; If you can trust yourself when all men doubt you, But make allowance for their doubting too: If you can wait and not be tired by waiting, Or being lied about, don’t deal in lies, Or being hated, don’t give way to hating, And yet don’t look too good, nor talk too wise; If you can dream—and not make dreams your master; If you can think—and not make thoughts your aim, If you can meet with Triumph and Disaster And treat those two imposters just the same: If you can bear to hear the truth you’ve spoken Twisted by knaves to make a trap for fools, Or watch the things you gave your life to, broken, And stoop and build ’em up with worn-out tools; If you can make one heap of all your winnings And risk it on one turn of pitch-and-toss, And lose, and start again at your beginnings And never breathe a word about your loss: If you can force your heart and nerve and sinew To serve your turn long after they are gone, And so hold on when there is nothing in you Except the Will which says to them: “Hold on!” If you can talk with crowds and keep your virtue, Or walk with Kings—nor lose the common touch, If neither foes nor loving friends can hurt you, If all men count with you, but none too much: If you can fill the unforgiving minute With sixty seconds’ worth of distance run, Yours is the Earth and everything that’s in it, And—which is more—you’ll be a Man, my son! |
תרגום משה הנעמי (זינגר)[עריכה]
אם תוכל לשמור על שקט וקור-רוח
עת מסביב לך שוררת מבוכה,
אם בין מפקפקים תוסיף להיות בטוח
אבל גם לספק תדע לתת לבך;
אם להמתין תוכל בלא להתייגע,
אם ממרמה תרחק עת היא אותך תיסוב
אם בשנאה תוקף ובה לא תינגע
מבלי להראות חכם מדי או טוב.
אם כל חלומותיך לך יהיו לעבד
אם מחשבות לך – כאמצעי בלבד
אם נצחון תפגוש או מפלה נוקבת
ובשניהם – בני בלע – תנהג מנהג אחד;
אם תוכל לסבול דברים אשר השמעת
בהיסלפם להיות מלכודת לבורים,
אם את מפעל חייך תראה שוקע מטה
ושוב תחל לבנות אותו מן השברים.
אם לאסוף תוכל את כל דברי הערך
אשר לך לערמה – ולסכנם
ולהפסידם ושוב לצעוד מראש הדרך
בלא להפטיר מלה על שאבד חינם;
אם לבבך יוסיף לפעום ללא מנוח
וגם בכבד העול, בעול יהי מושך
ולא יחדל גם עת אבד ממך כל כוח
כל עוד זה רצונך קורא אליו: המשך!
אם בין ההמונים תחזיק במידותיך
ובחצר מלכות תדע לנהוג פשטות
אם לא יוכלו לך אויביך או רעיך
אם כל אדם תוקיר כיאה וכיאות;
אם למלא תוכל כל רגע לא סולח
במלוא שישים שניות של יזע ושל דם,
לך תהיה הארץ וכל אשר עליה,
ועוד יותר מזה, בני – תהיה אדם!
תרגום צור ארליך[עריכה]
(מקור: דחק, כרך י. הועלה בידי המתרגם)
אִם כְּשֶׁכֻּלָּם מִסְּבִיבְךָ מְאַבְּדִים אֶת רֹאשָׁם,
וּמְבַקְּשִׁים אֶת רֹאשְׁךָ וְתוֹלִים בּוֹ אָשָׁם,
עוֹד עַל כְּתֵפֶיךָ זָקוּף רֹאשׁ אֵיתָן וּפָקוּחַ:
גַּם מִתְחַבֵּט וּמַסְכִּית, גַּם סָמוּךְ וּבָטוּחַ;
אִם הַמְתָּנָה אֲרֻכָּה הִיא לְךָ מַתָּנָה,
אִם תִמָּנַע מִשִּׂנְאָה גַּם מוּל גַּל שֶׁל שִׂטְנָה,
אִם שַׁחְצָנוּת וּלְשׁוֹן-שֶׁקֶר אֵינָן בֵּין כֵּלֶיךָ
גַּם כְּשֶׁדַּרְכָּם שֶׁל דּוֹבְרֵי דִּבָּתְךָ שׁוּב צָלֵחָה;
אִם בְּרֹאשְׁךָ חֲלוֹמוֹת – אַךְ אַתָּה בָּם שַׁלִּיט,
אִם בְּרֹאשְׁךָ מַחְשָׁבוֹת – הַכְּפוּפוֹת לְתַכְלִית,
אִם בְּאוֹתוֹ זוּג יָדַיִם בּוֹטֵחַ תִּתְפֹּס אֶת
צֶמֶד הַפִּיד וְהַפְּדוּת – הֲפָכִים בְּתַחְפֹּשֶׂת;
אִם רוּחֲךָ עוֹד נוֹשֶׁבֶת רָמָה לְמִשְׁמַע
נֶתַח אֱמֶת שֶׁאָמַרְתָּ בְּפִיו שֶׁל רַמַּאי,
אִם נֹכַח שֶׁבֶר אֵינְךָ נַעֲשֶׂה כְּגוּשׁ אֶבֶן
אֶלָּא נִבְנֶה בַּשֵּׁנִית מֵרֵאשִׁית קַו הַשֶּׁבֶר;
אִם בְּעֵת צֹרֶךְ תִּצְבֹּר וְתַצִּיב לְלֹא רֶתַע
אֶת זְכִיּוֹתֶיךָ כֻּלָּן עַל גַּלְגַּל הָרוֹלֶטָה,
וּכְשֶׁתַּפְסִיד, בְּלִי תְּלוּנָה לְעוֹלָם וּבְלִי חִיל
שׁוּב תִּכָּנֵס לַמִּשְׂחָק וּמֵאֶפֶס תַּתְחִיל;
אִם גַּם אַחְרֵי שֶׁלִּבְּךָ וּבְשָׂרְךָ נְטָשׁוּךָ
עוֹד רְתוּמִים הֵם לַיַּעַד שֶׁלְּךָ הַקָּשׁוּחַ
וּמַמְשִׁיכִים בְּאֵין אוֹן גַּם אַחְרֵי שֶׁמַּחְשִׁיךְ
רַק כִּי נוֹתָר הָרָצוֹן הַמְּצַוֶּה “לְהַמְשִׁיךְ!”,
אִם עִם הָעָם בָּרְחוֹב שִׂיחָתְךָ תִּיצַק גֹּבַהּ
אַךְ שִׂיחָתְךָ עִם הַמֶּלֶךְ תִּפְזֹל הָרְחוֹבָה,
אִם יוֹתִירוּךָ שְׁוֵה נֶפֶשׁ מַכּוֹת מִיָּדִיד וּמִזֵּד,
אִם כָּל אָדָם הוּא שָׁוֶה בְּעֵינֶיךָ, לֹא יֶתֶר מִזֶּה,
אִם אֶצְלְךָ מְכִילָה הַדַּקָּה הַדּוֹחֶקֶת
סָמֶ”ךְ שְׁנִיּוֹת עֲמוּסוֹת מַעֲשֶׂה עַד אֵין חֵקֶר –
אֶרֶץ רַבָּה וּמְלוֹאָהּ לָךְ, הָרִים, עִיר וָנִיר,
זֹאת וּלְמַעְלָה מִמֶּנָּה: אָדָם אַתָּה, בְּנִי!